יש רגע אחד שבו אתה חוזר להיות בעל הבית על החיים שלך

מעלת האדם היא כח הבחירה. זה ביטוי הנשמה של האדם.

הבחירה של האדם היא הממד הרוחני של האדם. החומר הוא 'צפוי מראש': סיבה ותוצאה. אפשר לצפות מראש מה יהיה בעולם של טבע, אפשר להכיר את חוקי המציאות ואת העתיד על ידי ניסוי ומחקר.

אך יש באדם ממד שהוא 'מעל ומעבר', ממד שהוא יותר מאשר חומר, זו הנשמה, והיא באה לידי ביטוי בכח הבחירה של האדם.

היכולת לבחור, ליזום, לפעול, להיות 'לא צפוי'. זה כח הבחירה של האדם.

לא עצם הפעולה, אלא היכולת לעצור רגע לפני, להביט, ולבחור. זה מה שמבדיל בין אדם לבין מערכת שפועלת אוטומטית. וכשאין בחירה, איך נראה אדם...?

הוא לא באמת חי, אלא מתנהל. ההרגלים מנהלים אותו: הוא קם כי תמיד קם, מגיב כי תמיד הגיב, כועס כי כך התרגל לחשוב, להרגיש ולהגיב... אין חידוש, הוא רק חוזר על עצמו שוב ושוב.

הדמיון או סיפורי העבר מנהלים אותו: הוא לא רואה את המציאות כמו שהיא, אלא דרך סיפורים פנימיים: פחדים, חששות, פרשנויות. הוא מגיב למה שהוא חושב שקורה, לא למה שבאמת קורה.

העבר עלול להיות המנהל של האדם. כל חוויה ישנה נהיית תבנית מקובעת. מי שפגע בו, ממשיך לנהל אותו עד היום. מי שנכשל, ממשיך להאמין שהוא כישלון. הוא לא בוחר את ההווה, הוא משחזר את העבר.

זה אדם בלי בחירה = כבול = לא חופשי. בחירה היא היכולת לא להיות מוכרח. לעצור רגע בין גירוי לתגובה.

לשאול: האם אני פועל, או מופעל? האם זה אני, או ההרגל שלי? האם זה ההרגל שלי, או היכולת להיות מי שאני אמור ויכול להיות...?

וככל שאדם מפתח את הרגע הזה של הבחירה, כך הוא חוזר להיות בעל הבית על חייו. איזהו גיבור? הכובש את יצרו.

מעלת האדם אינה בכמה הוא עושה, אלא בכמה הוא בוחר. זה עומק דברי חז''ל: לפום צערא אגרא. לפי המאמץ, הווה אומר הבחירה, כך יהיה השכר. לפום צערא אגרא.

אדם עם בחירה הוא אדם שמתפתח, לא רק שורד... הוא לא פועל מתוך דחף בלבד, ולא נגרר אחרי הרגל, אלא יש בו עצירה.

בין מה שקורה לו לבין מה שהוא עושה, יש מרווח לבחירת התגובה היעילה, הנכונה והמקדמת. הוא רואה ומכיר את ההרגלים שלו, אבל לא נשלט על ידם. הוא מכיר את העבר שלו, אבל לא כבול אליו. הוא חווה רגשות, אבל לא טובע בהם.

הבחירה היא הכוח היחיד שמסוגל לשנות כיוון של חיים שלמים ברגע אחד. הרגל יכול להוביל שנים, דמיון יכול להטעות שנים, עבר יכול למשוך שנים, אבל בחירה אחת אמיתית יכולה לפתוח מסלול חדש.

העוצמה שלה היא בזה שהיא: לא תלויה בעבר, לא כפופה להרגל ולא מוכרחת על ידי רגש. זה כח הבחירה, זה שריר שאפשר לפתח אותו, היא נקודת החירות של האדם.

וככל שאדם משתמש בבחירה יותר, היא מתחזקת. וככל שהוא מוותר עליה, היא נחלשת. ובסופו של דבר:

אדם גדול אינו מי שאין לו דחפים, אלא מי שיש לו יכולת לא להיות נשלט על ידם. הבחירה היא המקום שבו האדם נהיה בעל הבית על עצמו, ולא אורח בתוך החיים שלו.