טל סמל בנס אישי מרגש: "ניצלתי ממוות בחג הפסח"

בשעה שאנו מציינים את ימי חג הפסח הקדושים, עולה וצף סיפורו המרטיט של טל סמל, איש התקשורת המוכר, שבוחר לשתף את הציבור בנס גלוי שאירע לו בדיוק לפני שנה. זהו סיפור על אמונה יוקדת, על השגחה פרטית מופלאה ועל היכולת למצוא את האור הגדול גם בתוך החשיכה הסמיכה ביותר. בשיחה מרגשת ומיוחדת הוא חוזר אל הרגעים ההם, שבין חיים למוות, ומסביר מדוע השנה חג הפסח עבורו הוא הרבה יותר מאשר סתם עוד חג של חירות.

הכול החל ביום הראשון של חג הפסח אשתקד. בעוד שעם ישראל כולו התכנס בבתיו כדי לחגוג את יציאת מצרים ואת חירותנו, טל מצא את עצמו בסיטואציה שונה לחלוטין ומטלטלת. תאונת דרכים קשה ומבעיתה שבה היה מעורב עם אופנוע הובילה אותו בדהרה אל בית החולים. פציעות קשות מילאו את גופו, והמציאות הנוצצת של החיים הרגילים התחלפה ברגע אחד בריח של חומרי חיטוי, במכשור רפואי מורכב ובכאב פיזי בלתי נסבל. הוא שכב שם, פצוע ודואב, כשהוא מנסה לעכל את המהפך המהיר שעבר עליו בדיוק ביום הקדוש הזה שבו כולנו מציינים את הניסים הגדולים שעשה השם לאבותינו.

עברו הימים, ובין כותלי המרכז הרפואי הגיע יום שביעי של פסח. זהו היום שבו אנו מציינים את נס קריעת ים סוף, היום שבו הים נבקע והפך ליבשה עבור בני ישראל. היה זה יום שישי, וטל שכב במיטתו כשהוא מחובר למערך שלם של אינפוזיות וצינורות שתמכו בגופו החלש. הגוף היה תשוש, הרוח הייתה עייפה מהמאבק היומיומי בפציעה, אך פתאום משהו באוויר השתנה. מבעד לקירות הלבנים והקרים של המחלקה, הוא החל לשמוע צלילי נגינה רכים. הייתה זו מוזיקה יהודית שורשית שלא מהעולם הזה, נעימה שחדרה עמוק אל תוך נשמתו ועוררה בו רצון עז לקום ולגלות מהיכן מגיע האור הזה באמצע השממה של בית החולים.

בכוחות אחרונים, כשהוא גורר אחריו את עמוד האינפוזיה וכל תנועה בגופו מלווה בכאב חד, החליט טל שהוא חייב למצוא את מקור השמחה. הוא צעד לאיטו במסדרונות השקטים, עד שהגיע לחדר סמוך. שם נגלה לעיניו מחזה שייחרט בליבו לעד. שני חסידי בעלז מסורים ישבו שם, כשהם מבקרים את אימם המאושפזת. לכבוד שביעי של פסח ולכבוד שבת קודש, הם ארגנו שולחן חגיגי ומפואר, מלא בכל טוב, עם יין ומאכלי חג מסורתיים, בדיוק כפי שחוגגים בבית פנימה בתוך הקהילה.

החסידים לא היססו לרגע אחד. ברגע שראו את טל עומד בפתח החדר, פצוע וחבוש אך מחפש נחמה וקרבה, הם קיבלו אותו בזרועות פתוחות ובחיוך רחב. הם הזמינו אותו להצטרף לסעודת החג המאולתרת אך הקדושה שלהם. טל מספר בדמעות כיצד ישב שם, בתוך המחלקה הרפואית העמוסה, יחד עם חסידי בעלז מלאי האופטימיות, וזכה לקיים את מצוות היום בצורה הכי מרגשת שיכולה להיות. הוא שתה מהיין, שר איתם את שירי ההודיה להשם, והרגיש כיצד השמחה ממלאת את החללים הריקים שנוצרו בליבו בעקבות הטראומה שעבר.

הסיפור המופלא הזה הוא תזכורת חיה ובועטת לכל אחד מאיתנו. גם כאשר אנו נמצאים במקום הנמוך ביותר, במצב של כאב וייאוש, הקדוש ברוך הוא שולח לנו שליחים של שמחה וחסד. הוא מראה לנו שגם בתוך הקשיים הפיזיים והמגבלות, אפשר למצוא את החירות האמיתית של הנשמה. עבור טל סמל, השנה הזו היא שנת הודיה אחת גדולה. הוא מודה בכל יום על הנס, על החיים שניתנו לו במתנה פעם נוספת ועל הזכות לראות את יד ה' המכוונת את הכל לטובה. כיום, כשהוא חוגג שנה ליום ההוא, הוא מבקש להעביר מסר של תקווה לכל יהודי. אין ייאוש בעולם כלל, והאור יכול להפציע בכל רגע, אפילו דרך מנגינה פשוטה של חסידים בחדר סמוך בבית החולים.