הילד מתרחק? הסיבה מתחילה הרבה לפני

פעמים רבות הורים שואלים את עצמם איך יכול להיות שהבן פתאום מתחיל לרעות בשדות זרים. מה קרה לבן היקר שלהם. הם כל כך השקיעו בו, הרעיפו עליו טובות ורק קיוו והתפללו שימשיך ללכת בדרך הישרה ולהרוות אותם נחת. ואז, לנגד עיניהם הלחות מדמעות, הבן בוחר בדרך אחרת והוא הולך ומתדרדר.

ראשית, כדאי לדעת שדבר כזה לא קורה בפתע פתאום. זהו תהליך שמתרחש זמן רב בנפש של הבן. האדמו"ר מפיאסצנא הי"ד כותב בספרו 'חובת התלמידים': "אין הנער סר בפעם אחת מן הדרך אלא מתפרע מעט מעט". ייתכן שההורים אפילו שמו לב לכך שמשהו עובר עליו אך הם לא ייחסו לכך חשיבות בטענה, "בעזרת ה' זה יעבור לו", "עם הזמן זה יסתדר" וכדומה. בלא מעט מן המקרים ההורים לא מתרגשים מהשינויים הקלים שמתחוללים אצל בנם.

הרב אלימלך בידרמן סיפר: "באחד הימים נסעתי עם נהג מונית בערב. תוך כדי נסיעה הדלקתי את האור כדי ללמוד. נהג המונית פנה אליי ואמר לי: 'כבוד הרב, אני מבקש לכבות את האור'. מה זה מפריע לך? שאלתי. והנהג השיב לי בסבלנות: 'דע לך כי כאשר האור דולק בתוך המונית, רואים בחוץ חושך. וכאשר יש חושך בתוך המונית, רואים את האור שבחוץ'. נפלא! אמר הרב בידרמן, "למדתי ממך מוסר נפלא בחינוך ילדים".

כאשר בתוך הבית יש אור, שמחה, תענוג, כבוד הדדי בין אחד לשני - אזי לא רואים את החושך שיש בחוץ. אבל כאשר בתוך הבית יש חושך, אין שמחה, הכל כבוי, כל אחד מכונס בתוך עצמו, אזי לא נותרת לילד או לנער ברירה והוא תר ומחפש אחר האור שאולי מאיר בחוץ, ברחוב, בעולם שמחוץ לחממה הטבעית שלו.

הכול כמובן בידי שמיים. אבל כדי לזכות בבנים בני תורה, בעלי מידות טובות, בבנות מחונכות ויראות שמיים, עלינו מוטלות החובה והזכות להאיר את הבית. להקדיש תשומת לב אישית לכל ילד, ללמוד עמו מעט, לא רק על מנת לעמוד על מצבו הלימודי אלא כדי להרגיש אותו ולשמוע אותו. לא אחת ולא שתיים, דווקא תוך כדי הלימוד, ניתן לחוש ולגלות מה מתרחש בנפש הילד.

אם כן, הדבר החשוב ביותר הוא מאור פנים וימין מקרבת. ילד שחש באור ובחום הטבעי שבבית, לא יחפש תכונות כאלו במקום אחר. במקביל, כשהקשר עם הילד יהיה מושתת על תוכן רוחני, הוא יהפוך לאיתן יותר ובר קיימא.