"מי שמכריז שישמיד את ישראל חייו בסכנה!": ריאיון עם מפקד טייסת בחיל האוויר לשעבר

במציאות הביטחונית המורכבת של ימינו, כאשר ענני מלחמה מרחפים ממעל ואיומים נשמעים מכל עבר, ישנם רגעים שבהם צריך לעצור ולהקשיב לקולו של הניסיון. אליעזר כהן, המוכר בכינויו המיתולוגי צ'יטה, הוא הרבה מעבר למפקד טייסת לשעבר בחיל האוויר. הוא סמל חי להיסטוריה של הלחימה היהודית בעת החדשה, אדם שהיה שם בכל הצמתים המכריעים, מהקרבות המדממים בסיני ועד למבצעים נועזים מעבר לקווי האויב. בראיון מיוחד ועוצמתי לערוץ 2000, הוא פורס משנה סדורה של אמונה בצדקת הדרך, ביטחון מוחלט בניצחון עם ישראל וניתוח קר ומפוכח של המציאות הגאופוליטית שסביבנו.

הניצחון שבדרך: אין מקום לספק

צ'יטה פותח את דבריו בקביעה נחרצת שאינה משתמעת לשתי פנים. אני יודע שאנחנו הולכים להביס את איראן, הוא אומר בעיניים בורקות. אין לי בכלל ספק בכך. עבור אדם שראה את חיל האוויר צומח מראשיתו והוביל לוחמים אל אלפי גיחות מבצעיות, המילים הללו אינן סיסמה ריקה מתוכן. זוהי ידיעה פנימית עמוקה המבוססת על היכרות עם היכולות של צבא ישראל ועם הרוח האיתנה של העם הזה. לדבריו, גם אם התהליך הזה ייקח עוד חודש או עוד חודשיים, התוצאה הסופית ברורה לכל מי שעיניו בראשו. מדינת ישראל ניצבת מול צורר שמכריז על השמדתה, אך ההיסטוריה לימדה אותנו שכל מי שקם עלינו לכלותנו מוצא את עצמו בסופו של דבר בבור שהוא עצמו כרה.

הוא מדגיש כי האיום האיראני אינו מוגבל רק לגבולות המזרח התיכון. הטילים הללו, הוא מזהיר, מסוגלים להגיע וגם יגיעו לפריז וללונדון. העולם המערבי שרוי לעיתים בתרדמה, אך צ'יטה אינו חושש לומר את האמת בפרצוף. האסלאם הקיצוני אינו רואה רק בנו מטרה, אלא הוא מבקש לכבוש את אירופה כולה. הטילים שהם מפתחים הם כלי שרת בידי אידאולוגיה דורסנית שלא תעצור בשום גבול גאוגרפי.

שורשים בתנ"ך: ההיסטוריה חוזרת על עצמה

אחד הדברים המרתקים בדבריו של צ'יטה הוא החיבור הבלתי אמצעי לספר הספרים. אני לא מגזים, הוא קורא, תקרא בתנ"ך. עבורו, המציאות הביטחונית של שנת 2026 היא המשך ישיר של אירועי התנ"ך. זה קרה לדוד המלך, זה קרה לשלמה המלך ולכל מלכי ישראל לאורך הדורות. בכל כמה שנים האויבים מתנפלים עלינו מחדש. הטרור, כפי שהוא מגדיר זאת, קיים בשביל מטרה אחת בלבד והיא להרוג אותך.

צ'יטה מביע ביקורת מסוימת על האופטימיות היתרה שלעיתים פושטת בעם. עם ישראל נוטה לחשוב שבעוד שנה או שנתיים יהיה שלום, הוא אומר בכאב. הוא מזכיר את הטבח הנורא בעוטף עזה ומציין כי רבים מהנרצחים היו אנשי שלום מובהקים, אנשים שהאמינו בדו קיום ובשכנות טובה. המציאות הוכיחה שוב ושוב כי מול אויב שרואה בך מטרה להשמדה, אין מקום לאשליות של שלום מדומיין. האויב לא ינוח עד שלא ירגיש שהוא גירש אותנו מכאן, והדרך היחידה לעצור אותו היא לגרום לו להבין שלא רק שזה בלתי אפשרי, אלא שאסור לו אפילו לחשוב על כך.

זיכרונות משדה הקרב: הרוח שמאחורי הפלדה

כאשר הוא נשאל על עברו הצבאי, צ'יטה לוקח אותנו למסע בזמן. הוא היה שם בכל המלחמות, למעט מלחמת העצמאות שבה היה עדיין צעיר מדי. הוא לחם במבצע קדש, במלחמת ששת הימים ובמלחמת ההתשה, שאותה הוא מגדיר כמלחמה של אלף ימים. בסיפורים שלו עולה דמות של לוחם ללא חת שביצע פעולות שנדמות לקוחות מסרטי פעולה. אני הובלתי מבצעים בהתשה, הוא משחזר, גנבתי תחנת מכ"ם שלמה מהמצרים. הפעולה הזו, שנחשבת עד היום לאחד המבצעים הנועזים ביותר של צה"ל, היא עדות ליצירתיות ולתעוזה של לוחמי חיל האוויר.

במלחמת יום הכיפורים הוא פיקד על יחידות חיל האוויר במדבר סיני. הוא מתאר רגעים קשים שבהם האויב הפציץ את הבסיסים תחת פיקודו ברפידים. הייתי מפקד רפידים, אלוף משנה בחיל האוויר, טייס ותיק, הוא מספר. למרות האש והעשן, הרוח הישראלית לא נשברה. הניסיון שצבר בקרבות הללו הוא שמעניק לו את הפרספקטיבה הייחודית על המצב היום. הוא מבין את מחיר המלחמה, אך הוא גם מבין את מחיר חוסר המוכנות.

צבא ישראל או צבא הגנה?

נקודה מעניינת וחשובה שעולה בראיון היא התייחסותו לשם הצבא. צ'יטה מתקומם נגד המילה הגנה בשם צבא הגנה לישראל. הוא רואה במילה הזו סוג של התנצלות. הגנה זו התנצלות, הוא קובע נחרצות. בשביל מה צריך את זה? אנחנו צריכים להיות צבא ישראל. הוא משווה זאת לצבא האמריקני שנקרא פשוט הצבא האמריקני. לדבריו, המושג הגנה נכפה עלינו כי כאילו אסור לנו להיות תוקפניים. הוא קורא לשינוי תודעתי שבו ישראל אינה רק מתגוננת ומחכה למכה, אלא יוזמת ופועלת בעוצמה כדי להסיר איומים עוד לפני שהם מתממשים.

הוא מדגיש כי הפחד אינו תוכנית עבודה. זה שאתה מפחד, זה לא מתקן את המחר, הוא אומר בטון פיקודי. הפחד רק מקלקל לך את היום. הוא קורא לציבור להפסיק לדאוג ולהתחיל להאמין בעוצמה של עם ישראל. מגיל ילדות אמרתי לעצמי שאני קודם כל בן לעם ישראל, אני יהודי, אני ציוני ואני לוחם בצבא ישראל. האמונה הזו היא המנוע שדוחף אותו גם היום, בגילו המתקדם, להמשיך ולהשמיע את קולו.

פצצת האטום והשאיפות האיראניות

כאשר השיחה מגיעה לנושא הגרעין האיראני, צ'יטה מציג ניתוח מעמיק ושונה מהרגיל. הוא מציין כי פקיסטן, מדינה מוסלמית גדולה, כבר מחזיקה בנשק אטומי רב, ובכל זאת אנו לא חיים בפחד יומיומי מפניה. אחת הסיבות שהוא יושב בבית ולא מפחד היא הידיעה שאיראן, למרות הצהרותיה, אינה בונה את הפצצה רק נגדנו. השאיפה שלהם היא לשלוט על כל הנפט של המזרח התיכון. הם רוצים להשתלט על סעודיה, והסעודים מפחדים מהם הרבה יותר מאיתנו.

צ'יטה טוען כי לעולם אסור להסכים לכך שפצצה אטומית תהיה בידי טרוריסטים, וזה בדיוק מה שהשלטון באיראן מייצג. הוא מביע אמון מלא בדרג הפיקודי של צה"ל ובמערכת הביטחון. אם הרמטכ"ל יעמוד בפני ידיעה שעומדים לשגר פצצה אטומית, האם הוא ישב בשקט? צ'יטה שואל רטורית. הוא לא ייתן לפצצה הזו להגיע לישראל. זו לא רק תקווה, זו ידיעה ברורה מבחינתו.

החלום על תקיפה עצמאית

צ'יטה חולק עם הצופים את החלום האישי שלו. החלום שלי הוא שנתקוף את איראן לבד ונעשה את העבודה, הוא מתוודה. מדוע לבד? כדי שלא יגידו אחר כך שהצרפתים עזרו לנו, שהאנגלים עזרו לנו או שהאמריקנים עזרו לנו. הוא חש שהחברה הישראלית לעיתים מתנהגת כאילו אין לנו יכולות עצמאיות, בעוד שבפועל יש לנו יכולות על. הוא קורא להפסיק להסתמך על אחרים ולהבין שגורלו של עם ישראל חייב להישאר בידיו שלו.

הוא מתייחס גם למצב הגאופוליטי המשתנה. אתמול הירדנים והמצרים היו חברים שלנו, היום הם כבר נזהרים. אתמול הסעודים רצו לעשות איתנו שלום, והיום הם אומרים לחכות בגלל הבעיה הפלסטינית. צ'יטה מבטל את המושג עם פלסטיני מכל וכל. הוא נותן דוגמה אישית ומספר על אביו של פוליטיקאי ערבי ידוע שבא מסוריה כדי לחפש עבודה אצל היהודים. הוא הגיע לכאן כמהגר עבודה, בדיוק כמו האריתראים בדרום תל אביב, הוא טוען. מבחינתו, אין שתי מדינות לשני עמים. יש מדינה אחת לעם אחד, לעם התנ"ך.

ירושלים והתנ"ך: הקושאן שלנו על הארץ

לקראת סיום הראיון, צ'יטה חוזר לנקודת המוצא של דבריו והיא החיבור התנ"כי. ירושלים מוזכרת 700 פעמים בתנ"ך, הוא מציין בגאווה. פריז מוזכרת בתנ"ך? וושינגטון או ברלין מוזכרות שם? התנ"ך הוא עמוד השדרה של העם היהודי בארצו. זוהי ארצנו וזוהי הארץ היחידה של העם היהודי.

הוא מבקש להעביר מסר של נחישות לדור הצעיר. אנחנו נשמור על הארץ הזו לעד, משמרת עולם. אל תתווכחו על מה זה אלוהים, הוא אומר, אבל תבינו שאלוהים הושיב אותנו כאן. זוהי ההכרה ההיסטורית והרוחנית שמלווה את צ'יטה לאורך כל חייו. הוא מסיים את דבריו בנימה אופטימית אך דרוכה, מתוך הבנה שהשקט המיוחל לא יגיע בקלות, אך הניצחון הוא בלתי נמנע למי שדבק באמונתו ובכוחו.

הראיון עם אליעזר צ'יטה כהן הוא תזכורת חובה לכל יהודי. הוא מלמד אותנו שביטחון אינו רק מטוסים וטילים, אלא בעיקר רוח, אמונה ושורשים עמוקים באדמת הקודש. המפקד הוותיק, שכבר ראה הכל, מזכיר לנו שעם ישראל לא מפחד מדרך ארוכה, ושמי שמכריז על השמדתנו ימצא תמיד מולו עם מאוחד, חזק ובטוח בצדקתו.