מה אמר שלמה המלך לפני כ-3,000 שנה על אויבים כמו איראן?

בימים מורכבים אלו, כאשר מדינת ישראל נמצאת במערכה רב זירתית מול אויבים מרים כמו חיזבאללה והמשטר האיראני, עולה שאלה מוסרית ורוחנית המהדהדת בלבבות רבים. מצד אחד, אנו חשים שמחה טבעית ומתפרצת בכל פעם שאנו שומעים על מפלה של צוררינו. מצד שני, דבריו של שלמה המלך בספר משלי מהדהדים בראשנו: בנפול אויבך אל תשמח ובכשלו אל יגל לבך. הרב יהונתן ענבה עושה סדר בסוגיה ובוחן כיצד דברי החוכמה העתיקים מתיישבים עם המציאות המתוחה של ימינו.

רבים תוהים כיצד ניתן לכבוש את השמחה כאשר האויב שמבקש את נפשנו סופג מכה אנושה. הרי הלב מתמלא באופן אוטומטי בתחושת הקלה וסיפוק. כדי להבין את העומק של דברי שלמה המלך, עלינו להגדיר תחילה מיהו אותו אויב שעליו דיבר החכם באדם. הרב ענבה מסביר כי כאשר שלמה המלך הזהיר מפני שמחה לאיד, הוא התכוון בראש ובראשונה לאויב שהוא אחיך. מדובר על אותו יהודי שמתחרה בך בעסקים, על השכן שיש לך איתו סכסוך אישי או על אדם המנסה להשיג אותך בתחרות חברתית כזו או אחרת. עליו נאמר שאסור לך לשמוח במפלתו, שכן בסופו של דבר מדובר בחלק ממך ובבן לעמך.

אולם, כאשר אנו עוסקים באויבי ישראל, באלו שחוללו זוועות ושמטרתם המוצהרת היא השמדתנו, הכללים משתנים לחלוטין. כאן לא רק שמותר לשמוח, אלא שיש בכך ערך רוחני עמוק. ההוכחה לכך נמצאת באחד האירועים המכוננים של האומה: קריעת ים סוף. המדרש מספר כי כאשר המצרים טבעו בים, ביקשו מלאכי השרת לומר שירה לפני הקדוש ברוך הוא. הקדוש ברוך הוא עצר בעדם ואמר: מעשה ידיי טובעים בים ואתם אומרים שירה? לכאורה, זו הוכחה שאסור לשמוח. אך יש לשים לב לפרט מכריע: עם ישראל באותו זמן דווקא כן אמר שירה, ואף אחד לא עצר אותם.

מדוע למלאכים היה אסור ולבני ישראל היה מותר? התשובה טמונה בחוויה האישית. המלאכים לא סבלו תחת עול מצרים, הם לא הוכו ולא ראו את ילדיהם נגזלים מהם. עבורם, המצרים היו רק יצורי כפיים של האל. אך עם ישראל, שהיה משועבד ועונה, זכאי ואף צריך לשמוח על כך שהרוע הובס. כאשר אנו רואים את אויבינו ניגפים, אנו לא שמחים על מותו של אדם באשר הוא אדם, אלא על כך שהרע הולך ונכחד מן העולם. אנו שמחים על כך שהקדושה עולה ועל כך שעם ישראל חי וקיים למרות כל הניסיונות להשמידו. זוהי שמחה של ניצחון האור על החושך, וזוהי שמחה שאין לה גבול.