לא רעב, אלא לחץ: כך המלחמה משנה את הדרך שבה אנחנו אוכלים

בזמן מלחמה, כאשר המציאות החיצונית מטלטלת ומלאה בחוסר ודאות, רבים מגלים שהקושי העיקרי אינו רק מה שקורה בחוץ, אלא גם מה שמתרחש בפנים, בנפש. תחושת הביטחון מתערערת, השגרה נשברת, והגוף נכנס למצב מתמשך של דריכות, מה שמוביל אצל חלק מהאנשים לאובדן תיאבון ואצל רבים אחרים דווקא לצורך גובר באכילה, בעיקר של מתוק ופחמימות. לתופעה הזו קוראים אכילה רגשית.​

ד״ר אסנת רזיאל, מומחית בכירורגיה ומנהלת מרכז רב תחומי לטיפול בהשמנת יתר, מסבירה כי אכילה רגשית אינה נובעת מרעב פיזי אלא מרגשות לא פשוטים כמו מתח, פחד, שעמום או בדידות. מחקרים מצביעים על כך שבתקופות של סטרס מתמשך, כמו מלחמה או משבר לאומי, יש עלייה משמעותית בצריכת קלוריות ובאכילה לא מבוקרת, ואסור לראות בכך חולשה אלא תגובה טבעית של הגוף והנפש.​

כאשר האדם מצוי בלחץ, מערכת ההישרדות מופעלת. המוח קולט סכנה, ובלוטת יותרת הכליה מפרישה הורמונים כמו קורטיזול ואדרנלין, שמגבירים דריכות ומשפיעים גם על התיאבון. רמות קורטיזול גבוהות לאורך זמן מגבירות את המשיכה למזונות עתירי אנרגיה, בעיקר מתוקים ושומניים, משום שהגוף כאילו משוכנע שהוא זקוק לדלק מהיר כדי להתמודד עם מצב החירום. מזונות אלו מעלים במהירות את רמת הסוכר בדם, והמוח מגיב בשחרור דופמין שמשרה הנאה ורגיעה זמנית. מחקרים הראו שאנשים במצב של לחץ כרוני נוטים לאכול יותר בערב, בעיקר פחמימות פשוטות, וכי חשיפה ממושכת לחדשות שליליות מגבירה את הדחף לאכול גם ללא רעב אמיתי.​

האוכל, מזכירה ד״ר רזיאל, אינו רק דלק לגוף אלא גם מקור זיכרונות, נחמה וביטחון. עבור רבים הוא קשור לחוויות ילדות, לאהבה או לתגמול, ולכן בעת תחושות של חרדה או חוסר אונים המוח מחפש הקלה מהירה, ואכילה הופכת לפתרון זמין שאינו מצריך מאמץ. מבחינה מוחית, מזונות עשירים בסוכר ושומן מפעילים את מערכת התגמול, כך שהאכילה הרגשית עלולה להפוך להרגל קבוע.​

כאשר השגרה מתערערת, גם השליטה באכילה נעשית מורכבת יותר. בשגרה מסודרת, עם שעות קבועות לארוחות, שינה ופעילות, הגוף נשאר מאוזן, אך בזמן מלחמה סדר היום מתפרק, אנשים ישנים פחות, נחשפים יותר למסכים וממעטים בתנועה. חוסר שינה מעלה את הורמון הרעב גרלין ומפחית את הורמון השובע לפטין, וכך נוצר רעב מוגבר גם כשאין צורך אמיתי באנרגיה. אכילה מול מסכים מחלישה את הקשב לגוף ומעודדת אכילה מעבר למתוכנן.​

כדי לזהות האם מדובר ברעב רגשי או פיזי, מומלץ לשים לב לאופן שבו הוא מופיע. רעב גופני מתפתח בהדרגה, פתוח למגוון מזונות ונרגע לאחר הארוחה, בעוד שאכילה רגשית צצה לפתע, מלווה בחשק למזון מסוים, לרוב מתוק או מלוח, ובתחושת דחיפות ואכילה מהירה ולא מודעת. לאחר מכן עלולות להופיע אשמה ואכזבה, סימן שמדובר בצורך רגשי ולא בגופני.​

מה בכל זאת ניתן לעשות בפועל. הצעד הראשון הוא עצירה רגעית ושאלה פנימית מה אני באמת צריך עכשיו. חשוב לשמור ככל האפשר על ארוחות מסודרות לאורך היום, כדי לייצב את רמות הסוכר ולהפחית אכילה בלתי נשלטת. שילוב חלבון בכל ארוחה, כמו ביצים, יוגורט, קטניות או דגים, מסייע לשובע לאורך זמן ומקטין תנודות חדות ברמת הסוכר. גם פעילות גופנית, אפילו קלה בבית, תרגילי נשימה או מתיחות, יכולה להוריד את רמת הלחץ. לצד זאת, כדאי לחפש דרכי הרגעה אחרות כמו שיחה עם אדם קרוב, האזנה למוזיקה, כתיבה או תרגול מדיטציה קצרה.​

המסר המרכזי של ד״ר רזיאל הוא שלא צריך לשאוף לשלמות. שליטה נוקשה באכילה עלולה דווקא להגביר מתח ולהוביל לאכילה חוזרת, בעוד שגישה גמישה שמאפשרת לעתים גם מזון מנחם במידה, מפחיתה כפייתיות בטווח הארוך. הבעיה אינה עצם האכילה אלא האוטומטיות וחוסר המודעות. כאשר בוחרים לאכול מתוך מודעות, הנזק קטן יותר והאכילה מאוזנת יותר.​

אכילה רגשית, מסכמת המומחית, היא סימן לכך שהנפש מבקשת תשומת לב. במקום להילחם בה, אפשר לראות בה הזדמנות להקשיב פנימה, במיוחד בתקופות של מלחמה שבהן חשוב לדאוג גם לשינה מספקת, תנועה, קשרים חברתיים ותמיכה רגשית. גישה הוליסטית הרואה את האדם כשלם מזכירה שהגוף והנפש קשורים זה בזה, וכל שינוי בתחום אחד משפיע על האחר. המטרה אינה להעלים לגמרי את האכילה הרגשית אלא להכיר אותה, לנהל אותה ולפתח כלים בריאים יותר להתמודדות עם לחץ, שיישארו איתנו גם לאחר שהימים הקשים יעברו.​