
בריאות

סקירה מדעית רחבה שפורסמה בכתב העת Endocrine Reviews מציעה הסתכלות חדשה על מה שמוביל לעייפות בזמן מאמץ גופני ממושך. במשך שנים ייחסו את הירידה בביצועים לריקון מאגרי הגליקוגן בשריר, אך החוקרים מציגים מסקנה שונה לחלוטין.
צוות החוקרים בראשות הפיזיולוג הדרום אפריקאי פרופסור טימותי נוקס, יחד עם מומחי התזונה גף וולק ודומיניק דאגוסטינו, בחנו יותר מ מאה שישים מחקרים קודמים בתחום. מהניתוח שלהם עלה כי הגורם המרכזי לעייפות במאמץ הוא דווקא צניחה ברמת הסוכר בדם, ולא התרוקנות האנרגיה מתוך השריר עצמו. לפי הממצאים, כשמדד הסוכר בדם יורד לרמה מסוכנת, המוח מפעיל מנגנון הגנה שמאותת לגוף להאט ולהפחית את העצימות, ומכאן תחושת ה נפילה לקראת סוף המאמץ.
הסקירה גם מערערת על הנחיות התזונה המוכרות של ספורטאי סבולת. ההמלצה הרווחת לצרוך בין שישים לתשעים גרם פחמימות בכל שעה של ריצה או רכיבה ארוכה מקבלת כאן פרשנות חדשה: החוקרים טוענים שמספיקים בערך עשרה עד חמישה עשר גרם פחמימות בשעה כדי לשמור על סוכר יציב בדם ולהמשיך לתפקד היטב. לדבריהם, עומס גדול של פחמימות בזמן המאמץ עלול דווקא לפגוע ביכולת של הגוף להשתמש בשומן כמקור אנרגיה יעיל.
מהנתונים שהציגו עולה כי ספורטאים שמסתגלים לתזונה דלה בפחמימות מסוגלים להגיע לקצב גבוה של שריפת שומן גם בעומסים משמעותיים. ממצא זה מתנגש עם הגישה הישנה שלפיה יש נקודה ברורה שבה הגוף מפסיק להשתמש בשומן ועובר כמעט רק לפחמימות. החוקרים מבהירים כי אין כוונתם לבטל לחלוטין את צריכת הפחמימות, אלא לכוון לאכילה מדויקת יותר שתשמור בראש ובראשונה על רמת הסוכר בדם.
לסיכום, הם מציעים לחשוב מחדש על כל תפיסת ה העמסה לפני תחרות. במקום להעמיס פחמימות רבות מראש, הם מדברים על ניהול מתון ומבוקר של פחמימות בזמן האימון או התחרות, תוך דגש על איזון מתמשך ולא על מילוי מאגרים חד פעמי. אם גישה זו תאומץ בפועל, ייתכן שמדריכי התזונה לספורטאי סבולת ייכתבו מחדש בשנים הקרובות.