מהאי ג׳רבה להר המנוחות: סיפור חייו המרגש של רבי כלפון הכהן

רבי כלפון משה הכהן, מגדולי חכמי צפון אפריקה במאה ה‑20, נולד באי ג׳רבה שבתוניסיה בשנת תרל״ד (1874) למשפחת כהנים מיוחסת ועתיקה. עוד בילדותו נודע כעילוי, דבק בתורה ובעל אהבת לימוד יוצאת דופן, אך דרכו לא הייתה סלולה בנוחות. משפחתו התקשתה כלכלית, והוא נאלץ כבר בגיל צעיר לשלב את עול התורה עם אחריות כבדה לפרנסה.

בשנות נעוריו, כשהוא עדיין בחור צעיר, יצא לעיר זרזיס כדי לעזור בפרנסת המשפחה ושימש כשוחט ובודק. עבודת השחיטה בתנאי שדה, תחת שמש קיצית לוהטת ובמציאות חומרית לא פשוטה, גבתה ממנו מחיר בריאותי כבד. הוא לקה בקדחת קשה, שכב חודשים ארוכים חולה, ואיבד חלק מראייתו. למרות החולי והחולשה, סירב לוותר על אחריותו וראה בעבודתו שליחות למען הציבור. רק לאחר הפצרות מרובות מצד קרוביו ותלמידי חכמים מן הסביבה, ניתק את עצמו מן העיסוק המפרנס אך השוחק וחזר לג׳רבה, שם התמסר מחדש לעמל התורה ולניסיון לשקם את בריאותו.

דמותו המיוחדת של רבי כלפון משה הכהן בולטת במיוחד בדרך שבה התייחס למשרות ציבוריות ולמעמד רבני. כבר בצעירותו הוצע לו לשמש כחבר בבית הדין של ג׳רבה, אך הוא סירב, מחמת ענווה עמוקה ויראת האחריות. הצעות לתפקידים רבניים, חלקן עם הבטחות לשכר מכובד ולכבוד ציבורי, המשיכו לזרום אליו במשך שנים, אך הוא העדיף להישאר שקוע בלימוד ובעשייה התורנית השקטה. רק לאחר שנים רבות של הפצרות, כאשר ראה שהציבור זקוק להנהגה תורנית יציבה, הסכים לקבל עליו את עול הדיינות, וגם אז, ביקש להיות ״שלישי בדין״ בלבד, ובמשרה חלקית. בפועל, דמותו התורנית וההלכתית הפכה לציר המרכזי של בית הדין, ורבים ראו בו את מי שעל כתפיו מונחת האחריות הרוחנית של קהילת ג׳רבה כולה.

רבי כלפון משה הכהן חיבר ספרים רבים בהלכה, בשו״ת, בדרשות ובענייני מוסר, ובכך הניח יסודות ליצירה תורנית רחבה שהשפיעה על קהילות רחוקות מגבולות תוניסיה. לצד זאת, היה בו ממד ציבורי ולאומי: הוא תמך ברעיון שיבת ציון, ראה בארץ ישראל מוקד הכיסופים של הדורות, והפנים את התודעה שהעתיד הרוחני של עם ישראל קשור בקשר עמוק לארץ אבות. תפילה קבועה על עלייה לארץ ישראל ליוותה אותו לאורך שנות חייו, אך מציאות החיים והנסיבות הפוליטיות לא אפשרו לו להגשים את חלומו.

בשנת תש״י (1950) השיב את נשמתו לבוראה בג׳רבה, כשהוא נותר קשור לאדמת תוניסיה אך לבו ותורתו נשואות לירושלים. דמותו נשמרה חיה בזיכרון תלמידיו ובני קהילתו, וסיפור חייו עבר מדור לדור כמודל של ענווה, מסירות לעמלו של תורה ונאמנות לציבור. חמישים וחמש שנה לאחר פטירתו, בשנת תשס״ו (2005), הועלו עצמותיו לארץ ישראל והוא נטמן בהר המנוחות בירושלים. בכך התגשמה באופן מרגש משאלת חייו, גם אם באיחור של דורות, שגופו ינוח באדמת הקודש ועפרו יתערבב בעפרה של ירושלים. היום נחשב רבי כלפון משה הכהן לאחד מעמודי התווך של יהדות תוניסיה וג׳רבה, וסיפורו האישי מעורר השראה לכל מי שמבקש לחבר בין תורה, ענווה, אחריות ציבורית וכיסופים לארץ ישראל.