הוא לא האמין מה מחכה לו בבית העלמין שבועיים אחרי האזכרה

ר' שלמה נסע באותו יום מלייקווד לבית הקברות בניו ג'רזי לאזכרה של אביו. הדרכים היו עמוסות, הוא עמד שעות בפקקי הענק, וכשהגיע למקום, כבר היה חשוך לגמרי. שערי בית העלמין היו נעולים.

שבועיים אחר כך הוא חזר, כדי לבקר בקבר אביו אותו פספס בפעם הקודמת. הוא נכנס ופנה לעבר החלקה. לפתע הוא שמע קולות של צחוק ופטפוטים לא רחוק ממנו.

הוא הביט לכיוון מקור הרעש החריג, וראה משפחה שלמה עומדת, טלפונים בידם, סיגריות, אחד אפילו עמד עם בירה. באמצע עמד מישהו, ככל הנראה גוי, לפי הלבוש, שחפר במרץ.

הוא הבין שעוד רגע עומד להיקבר יהודי בלי קדיש, בלי כלום. ר' שלמה לא יכול היה לראות את זה, והחליט לגשת למשפחה.

"תשלמו לגוי שיסתלק", התפרץ לעברם ר' שלמה. "אני אמשיך מכאן את מה שהוא התחיל".

הם הסכימו.

ר' שלמה חפר, הכניס פנימה את הנפטר, אמר "והוא רחום" ולימד את בני המשפחה לומר קדיש לעילוי נשמת הנפטר.

כשסיימו, הם שוחחו קצת והתברר שהנפטר גר באותה שכונה שבה ר' שלמה נולד וגדל. הוא התקשר לגבאי של בית הכנסת המקומי, וביקש לברר מי היה האיש הזה.

"למה אתה שואל עליו?"
רצה לדעת הגבאי.

"כי אני קברתי אותו היום..."
רגע של דממה בקו.

ואז הגבאי כמעט צעק:
"אתה קברת אותו?!"

"תקשיב טוב", אמר הגבאי, והקול שלו רעד. "לפני 35 שנה לא היה כאן בית ספר יהודי. אפילו לא אחד. גייסתי אברכים שילמדו את הילדים שלנו תורה, אבל לא היה לי כסף לשלם להם.

אז הגעתי לאותו איש, הנפטר שלך, וביקשתי ממנו תרומה. ראיתי שקשה לו להיפרד מהכסף, אז הוצאתי דף עם תמונות של הילדים. אמרתי לו: 'תבחר ילד אחד'.

הוא הסתכל על התמונות, הצביע על ילד אחד, ומימן אותו במשך שנה שלמה!"

"עוברות 35 שנה, אותו יהודי שבקושי הגיע לבית הכנסת ביום כיפור, זוכה לקבורה בכבוד, ועל ידי מי? בדיוק על ידי הילד שעליו הוא הצביע! אתה הילד הזה!" צעק הגבאי בקול רועד.

"הוא שילם בשבילך ללמוד תורה, והקב"ה דאג שאתה תהיה שם בשבילו בסוף ימיו!"

ר' שלמה הבין הכול: הקב"ה מנע ממנו להגיע בזמן לאזכרה של אביו, כדי שהוא יבוא בדיוק ביום שאותו יהודי היה צריך אותו.