הבר המצווה כמעט בוטלה - הדמעות על קברו של מרן שינו הכול

רגעים ספורים לפני שמשפחת מאמו התכוננה לחגוג את שמחת בר המצווה של בנם שמעון, השמחה הגדולה עמדה בצל דאגה כבדה וחשש לחיי אם המשפחה. בראיון מרגש ומיוחד לערוץ 2000, גולל הרב אליהו מאמו את השתלשלות האירועים הבלתי נתפסת שהחלה במחלה פתאומית והסתיימה בישועה פלאית בזכות דמעותיו של נער צעיר על ציונו של מרן פוסק הדור, הרב עובדיה יוסף זכר צדיק לברכה.

הסכנה המרחפת מעל הבית

הכול התחיל כשבועיים לפני האירוע המרגש. בעוד הבית רוחש תכנונים והכנות אחרונות לבר המצווה, לקתה אם המשפחה באופן פתאומי במחלה אלרגית קשה וחריפה המכונה "אורטיקריה". המצב הידרדר במהירות מדאיגה. בתוך שעות ספורות, גופה החל להתנפח למימדים מבעיתים, והצוות הרפואי בבית החולים הבהיר לרב אליהו כי המצב קריטי ונשקפת סכנה ממשית לחייה.

הרב אליהו משחזר בדמעות את המראה הקשה ביחידה לטיפול נמרץ: "ראיתי אותה מחוברת לצינורות, נפוחה עד ללא הכר, והרופאים היו אובדי עצות. הטיפולים השונים לא הועילו, והגוף פשוט הפסיק להגיב." בלב שבור וברגשות מעורבים, יצא הרב עם ילדיו אל מחוץ לכותלי בית החולים, כשמעליהם מרחפת העננה הכבדה של ביטול השמחה וחשש לגורל האם.

התפילה שקרעה רקיעים

באותם רגעים של הסתר פנים, החליט שמעון, חתן בר המצווה הצעיר, לעשות מעשה. הוא ביקש מאביו להגיע אל ציונו של מרן הרב עובדיה יוסף זיע"א. שם, מול המצבה הקרה ובתוך הסערה הרגשית בה היה נתון, נשא הילד תפילה פשוטה ותמימה שזעזעה את כל הנוכחים.

שמעון פנה אל מרן בלשון של בקשה ודמעות: "מרן, אמא שלי התפללה עליך כל כך הרבה כשחלית, היא שפכה דמעות כדי שתבריא. עכשיו אני כאן בזכותך, שבועיים לפני בר המצווה שלי, ומבקש שתמליץ עליה טוב בשמיים. אני מזמין אותך לשמחה שלי, אבל בבקשה, תדאג שאמא תהיה שם איתי."

באותו מעמד, הניח הילד את ההזמנה המעוטרת לבר המצווה על הקבר, כשהוא חותם בבכי של בן המתחנן על חיי אמו. היה זה רגע של התעלות והתבטלות, שבו אמונה תמימה של ילד פגשה את קדושת הצדיק.

הנס שהדהים את הרופאים

מה שאירע לאחר מכן אינו ניתן להסבר רפואי רגיל. שעות בודדות לאחר התפילה על הציון, התקבל טלפון מבית החולים. בקול רועד מהתרגשות, בישרו הרופאים לרב אליהו כי חל מפנה פלאי: הנפיחות החלה לרדת במהירות, והגוף החל להגיב לטיפול באופן שאינו מתקבל על הדעת.

בתוך פחות מיממה, שוחררה אם המשפחה לביתה כשהיא בריאה ושלמה, כנגד כל התחזיות השחורות ביותר. השמחה שהתקיימה שבועיים לאחר מכן לא הייתה רק חגיגת בר מצווה, אלא הודאה גדולה על הנס הגלוי והוכחה חיה לכוחה של תפילה בוקעת רקיעים.

"התפילה התקבלה," מסכם הרב אליהו מאמו בהתרגשות. "הבנתי באותו רגע שהאמונה הפשוטה והדמעות של שמעון הן שפתחו את שערי השמיים. מרן לא נשאר חייב למי שהתפללה עבורו."

סיפור זה, הממשיך להדהד, משמש תזכורת חזקה לכך שגם ברגעים החשוכים ביותר, הישועה יכולה להגיע כהרף עין בזכות כוחה של אמונה ותפילה של בן תמים.