ה"בת עין" של בני עדות המזרח: סגולת הסעודה ל'מצמיח הישועות' שהושיעה רבים

אה הקב"ה שצדיקים מועטים עמד ושתלן בכל דור ודור, בין אותם צדיקים שהועידה ההשגחה העליונה להחיות עם רב בדרא בתראה, האיר כשחר אורו הזך והבהיר של צדיק יסוד עולם הרה"ק רבי מכלוף אלחרר זיע"א שחי ופעל לפני כמאה שמונים שנה במרוקו.

הורתו ולידתו בקדושה ובטהרה, בעיירה איליג אשר בדרום מרוקו. מטל ילדותו עמל הצדיק בתורה בתום וטוהר, וקידש עצמו בקדושה עליונה. עבודתו לקונו הייתה במסירת הנפש והרצון, ובאהבה ובשמחה אין קץ, עד אשר העפיל והגיע לשגב המעלות. שמו נודע לתהילה כאיש קדוש מורם מעם, יהודי האזור נשאו את שמו בסילודין, ואף ידעו לספר כי זכה לגילוי אליהו הנביא. גם ערביי הסביבה הכירו כי איש רם ונישא ניצב עליהם והרעיפו כבוד מלכים לצדיק וליוצאי ירכו. 

בערוב ימיו, בעת ששהה הצדיק בעיר הגדולה קזבלנקה, הוא השיב את נשמתו הטהורה ליוצרה, בי"ז טבת תרע"ז. מקום מנוחתו נכרה בבית העלמין הישן שבעיר, כשבסמוך אליו נטמן לימים הרה"ק רבי חיים פינטו זיע"א השני, ורבים הם הזוכים לפקוד את ציונו הקדוש ולהיוושע בדבר ישועה ורחמים.

צריך להקדים כי מן המופלאות ביותר, הייתה עבודת החסד והצדקה בהיכלו של הרה"ק רבי מכלוף אלחרר זי"ע, ועליה מסר את נפשו ומאודו. תדיר עיטרו את שולחנו עניים ואביונים כשהצדיק משפיע עליהם בכל לב מטובו, מאכילם משקם וסועדם בחדווה גדולה. מנהג חזק היה אצלו, שלא תעבור עליו שבת קודש מבלי שלפחות עשרה עניים יהיו סמוכים על שולחנו הטהור במשך כל השבת. 

וכך סיפר זקן המקובלים הגה"צ רבי נסים מויאל זצוק"ל מעשה נורא, אשר ממנו ניתן לראות בעליל את רב כוחותיו ותעצומות נפשו של הצדיק בעבודת ה' בכלל, ובמצות החסד בפרט:

הדבר קרה לפני 120 שנה, בשנת תרס"ו, ביום שבת קודש כ"ז אדר, בתו הגדולה של הצדיק, מרת זוהרא ע"ה אשת הרה"ק רבי אברהם אמזלג זיע"א בעל ספר 'ויאמר אברהם', נפטרה לבית עולמה בעצם יום השבת, כשהיא רק בסביבות גיל העשרים לחייה, בהותירה אחריה את בנה יחידה, עולל כבן שנה וחצי (אשר לימים נודע למופת, הלא הוא הרה"ק רבי שלום אמזלג זיע"א מאשדוד).
אשת הצדיק, אשר דבר האסון נודע לה, לא רצתה לצער את בעלה הגדול ביום שבת קודש, אך לבסוף כוחותיה לא עמדו לה והיא נאלצה לבשרו את הבשורה המרה על פטירת ביתם בטרם עת ר"ל.

כששמע הצדיק את הבשורה הקשה, נתאזר בגבורה כארי, כבש את צערו הרב, וביקש מאשתו אף היא להתאפק ולא לתת שום הרגשה בבית שאירע דבר. כמו כן דאג הצדיק שהדבר לא יתפרסם ברחבי העיירה עד צאת השבת. את הנהגתו זו נימק הצדיק באומרו, שבאם יתפרסם הדבר ויורגש, הרי שאותם עניים הסמוכים על שולחנו יחושו שלא בנוח, ולא יוכלו לענג את השבת באש"ל כדת היום.
גם שאר בשרו של הצדיק הגה"צ רבי אליהו שריקי זצ"ל רב מושב כסלון, היה רגיל לספר מעשה זה בהתרגשות רבה, כשהוא מתפאר בזכות שנפלה בחלקו, להימנות על משפחתו של צדיק כה נשגב.  

זקני צדיקי מרוקו העידו והגר"נ מויאל זצ"ל היה מצטט אותם, כי ישנה מסורת של עשרות שנים, על סגולה נפלאה לערוך סעודת הילולא או במשך השנה לתת אוכל ליהודים ובפרט עבור שבת קודש, לזכות נשמתו של הצדיק הקוה"ט רבי מכלוף אלחרר זיע"א, אשר זו הייתה גולת הכותרת בעבודתו הקדושה עלי אדמות, והעושים כן זוכים להתברך בבני חיי ומזוני רוויחי בכפלי כפליים.

יהודים רבים שעשו זאת, מעידים כי ראו ישועות ונפלאות עצומות חוץ לגדרי הטבע, הן ברפואה, הן בשפע פרנסה, הן בנחת מהילדים והן בהצלחה וברכה בכל ענייניהם. ורבים מאוד הסיפורים אודות סגולה זו. 

בשנה שעברה סיפרו בחורים מישיבת פונוביז' כי קבוצת בחורים אלטרעס שהיו מעוכבים בשידוכים, קיימו את "סגולת הסעודה" וערכו הילולא לכבוד הצדיק המרוקאי רבי מכלוף אלחרר וכולם התחתנו תוך שנה, כאשר הבחור האחרון סיים את השבע ברכות יומיים לפני ההילולא דבר שעורר שיח רב בישיבה ובתקשורת.