הטריק בבית הדין הוביל להודאה מיידית: סיפורים מופלאים על סבו של הבן איש חי

התוכנית "דרך צדיקים" בהגשת הרב ארז קדוסי בערוץ 2000 מביאה אלינו פעם נוספת את ניחוחם של גדולי ישראל אשר האירו את נתיבותינו בתורה וביראת שמים. הפעם התכנסנו בהתרגשות מיוחדת כדי לציין את יום ההילולא של אחד מענקי הרוח המפוארים של יהדות בבל, הלא הוא הגאון המפורסם רבי משה חיים בן עבדאללה זכר צדיק וקדוש לברכה. הצדיק המכונה בקיצור "הרמ"ח" זכה להיות מאבותיה המפוארים של השושלת שנתנה לעם ישראל את נכדו האלוקי, בעל הבן איש חי הקדוש.

הנהגה ומסירות של יובל שנים

רבי משה חיים נולד בשנת ה'תקיי"ב (1752) והסתלק לבית עולמו בשנת ה'תקצ"ו (1836). הוא פעל כפוסק הלכה וכדרשן עצום, והיה מראשי המנהיגים של הקהילה היהודית בעיר בגדאד ובעיר בצרה שבדרום עיראק. גדולי ירושלים באותה תקופה, ובהם הראשון לציון רבי חיים אברהם גאג'ין, העידו עליו כי כיהן ברבנות ובהנהגה רוחנית במשך קרוב לחמישים שנה. במהלך שנות מנהיגותו הוא הקים בתי דין לפשרות, דאג במסירות רבה לעניי העיר ואף ניהל ביד רמה את קופות הצדקה שיועדו עבור שליחי ארץ ישראל שהגיעו לגייס כספים.

נכדו הדגול, רבנו יוסף חיים בספרו המפורסם "בן איש חי", מזכיר אותו ואת פסקיו המדויקים בהערצה רבה פעם אחר פעם. הבן איש חי כותב בהקדמה בספריו על מנהג אבותיו המקודש לדרוש בפני הקהל בארבע שבתות מיוחדות במהלך השנה: שבת שובה, שבת הגדול, שבת כלה ושבת זכור. דרשותיו של הרמ"ח התקיימו בתוך בית הכנסת הגדול והעתיק בבגדאד, "צלאת אל כבירי", שם התאספו אלפי יהודים מכל השכבות כדי ללגום בצמא את דרשותיו בכל חלקי התורה. קולו של הצדיק היה חזק ומלא קדושה עד שהיה נשמע למרחקים ללא שום אמצעי הגברה מודרניים, והשומעים הרבים העידו כי השכינה ממש דיברה מתוך גרונו.

קביעת עתים לתורה: סוד ההצלחה

מעבר לדרשות ההמוניות בשבתות, הקפיד הרב לקיים שיעור יומי קבוע בהלכה ובאגדה מיד לאחר תפילת השחרית, מנהג רוחני שהונחל גם לדורות הבאים אחריו. מכאן אנו למדים על החשיבות העצומה של קביעת עתים לתורה בכל יום ויום. כפי שנפסק להלכה בשולחן ערוך, על האדם למהר לבית המדרש מיד לאחר יציאתו מבית הכנסת, ולא לבטל את העת הזו בשום אופן, אפילו אם נדמה לו שהוא יכול להרוויח באותה השעה ממון רב בעסקיו. התורה, המצוות והמעשים הטובים הם הדבר היחיד שמלווה את האדם בסופו של דבר אל העולם הבא.

חוכמתו בדין תורה

חלק מרתק ומפעים במיוחד באישיותו של הרמ"ח בא לידי ביטוי בחוכמתו העמוקה בעת שניהל דיני תורה מורכבים. באחד המקרים הגיעו לפניו שני מתדיינים, כאשר אחד מהם הכחיש את חובו ועמד להישבע לשקר בגאווה. הרב, שהבחין ברמאות ובסימני השקר, פנה אליו בטון תקיף ואמר: דע לך כי לפני שאשביע אותך, עליך לדעת שאני עומד להשביע אותך בשני לוחות הברית אשר הובאו מבבל ונמצאים ממש מאחורי הדלת הזו. האיש נתקף פחד פתאומי עצום והודה מיד באשמה מפני שחשש מעונש שמימי. מאוחר יותר התברר כי חוכמתו של הרב הניעה אותו להוציא מהספרייה את ספר "שני לוחות הברית" של השל"ה הקדוש. אותו אדם שרצה להשבע לשווא חשב שרבנו משה חיים רוצה להשביע אותו בשני לוחות-הברית שנתנו בהר סיני ומרוב פחד ואימה ביקש מחילה והתוודה, רק אח"כ הציג רבנו בפניו את ספר שני לוחות-הברית שזהו ספר השל"ה. מכאן רואים את דרך חכמתו בדין בצדק ובמשפט.

במקרה מדהים אחר, הגיעו לדין יהודי ונוכרי, כשהיהודי מכחיש לחלוטין ובביטחון את טענות הממון המוצדקות של חברו. הרב ביקש פסק זמן קצר והודיע לצדדים שהוא הולך לביתו כדי לעיין בספר ההלכה ולפסוק כדת וכדין. בפועל, עלה הרב בחשאי ובשקט אל עזרת הנשים הריקה של בית הכנסת והקשיב היטב לשיחתם של השניים שנשארו לבדם. הנוכרי שאל את היהודי בתמיהה כיצד הוא מעז לשקר במקום קדוש כל כך, והיהודי הודה בפניו בסתר כי פשוט אין לו שום כסף נזיל לשלם והוא חושש מאוד ממאסר ממושך בבית הכסא. כשחזר הרב אל שולחן הדיינים, הוא עימת את היהודי עם האמת הנסתרת, והדין הסתיים בהודאה, בפשרה צודקת ובפריסת תשלומים נוחה.

מורשת שחיה עד ימינו

הרמ"ח העמיד תלמידים דגולים וידועים, וביניהם הגאון רבי עבדאללה סומך אשר כינה אותו בכל הזדמנות בתואר "הרב המובהק". ביום ח' בסיוון, מומלץ לכל אחד ואחת מאיתנו להדליק נר לעילוי נשמתו של הצדיק המופלא רבי משה חיים. מי ייתן וזכותו הגדולה והקדושה תגן על כל בית ישראל, ונזכה כולנו יחד לברכה והצלחה, לפרנסה טובה, לבריאות איתנה, לנחת מהילדים וכידוע לגאולה שלמה ותחיית המתים במהרה בימינו, אמן ואמן.