הגירוש שקטע את חייו, והפירוש שנשאר לדורות | גאון המשוררים רבי אברהם אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא, אחד מענקי הרוח של היהדות, נולד בעיר טודלה שבספרד, בתקופה שבה החיים היהודיים שגשגו. אלו היו שנים יפות של לימוד, יצירה ושקט יחסי. בתוך האווירה הזו גדל אבן עזרא, ובלבו נטייה טבעית לשפה העברית, לשירה ולחכמת המקרא.

אבל כמו שקורה לא פעם בהיסטוריה שלנו, התקופה הטובה התחלפה באחת. כשהגיע לשנות החמישים שלו, שלטון חדש וקיצוני החל להצר את צעדיהם של היהודים. אבן עזרא, שכבר נודע כאדם בעל ידע רחב וכתיבה בהירה, הבין שאין ברירה ועזב את ספרד. כך התחיל מסע נדודים ארוך שנמשך שנים: איטליה, צרפת, אנגליה. דווקא שם, הרחק מהבית, הצליח להוציא תחת ידיו את רוב הספרים והפירושים שנלמדים עד היום.

באיטליה עברה עליו תקופה קשה במיוחד. הוא חלה במחלה שהגיעה כמעט לסכנת נפשות. לאחר שהחלים, קיבל על עצמו החלטה גורלית. הוא נדר לפרש את התורה לא מתוך דרש או הרחבות, אלא מתוך פשט אמיתי ומדויק. הוא כתב לעצמו כלל פשוט. לפני שהוא מפרש מילה כלשהי, הוא בודק אותה היטב. איך היא כתובה, היכן הופיעה בעבר, ומה מלמד הדקדוק עליה. רק אחרי כל זה הוא ניגש להסביר את הכתוב. זה היה הסוד שלו. עבודה מדויקת, יסודית, בלי לפספס שום פרט.

לא הסתפק בתורה בלבד. פירושים שלו נמצאו גם לחמש מגילות, לתרי עשר, לישעיהו, לדניאל, לאיוב ולתהלים. לצערנו חלק מהחיבורים שהיו בידיו, כמו פירושיו לנביאים ראשונים ולמשלי, אבדו במשך הדורות. אבל מה שנשאר הספיק כדי להפוך אותו לאחד מגדולי מפרשי הפשט בכל הזמנים.

ואין לשכוח את הצד המשורר שבו. הוא לא היה רק פרשן יבש. יותר משלוש מאות פיוטים ושירים שלו שרדו עד ימינו, וכולם מעידים על לב מיוחד. בין הפיוטים המוכרים ביותר שלו נמצאים "כי אשמרה שבת" ו"צמאה נפשי לאלקים", פיוטים שממשיכים להישמע בבתי הכנסת ובבתים יהודיים עד היום.

דמותו של רבי אברהם אבן עזרא ממשיכה ללוות את הלומדים גם אחרי מאות שנים. אדם גדול שידע נדודים, קשיים, מחלה ומרחק מהבית, אבל לא זז מאהבת התורה. אולי זה מה שהופך אותו לכל כך קרוב אלינו גם עכשיו.