"המהפכה השקטה": האיש שבזכותו אלפי לומדים מבינים את "הירושלמי" עד היום

רבי דוד פרנקל נולד בברלין בשנת תס"ז (1707) לאביו רבי נפתלי הירש פרנקל, רבה של העיר ומגדולי הרבנים בגרמניה. כבר בצעירותו נודע בכישרונותיו המיוחדים ובשקידתו העצומה, ולמד תורה מפי גדולי הדור, בהם רבי יעקב פופרש, בעל שו"ת "שב יעקב", ורבי יחיאל מיכל חסיד.

בשנת תצ"ז (1737), בהיותו כבן שלושים, התמנה לרבה של קהילת דסאו. כמנהג גדולי הרבנים באותם ימים, החזיק בביתו ישיבה שבה התחנכו עשרות תלמידים.

בדסאו החל רבי דוד במפעל חייו האדיר - ביאור התלמוד הירושלמי. עד תקופתו נחשב הירושלמי לספר חתום יחסית, ורבים נמנעו מללומדו בשל קיצור לשונו והיעדר פירוש שיטתי ובהיר. רבי דוד פרנקל השקיע שנים רבות בפענוח הסוגיות ובביאורן, וחיבר שני פירושים יסודיים: "קרבן העדה", המשמש כפירוש רציף ובהיר בדומה לפירוש רש"י על הבבלי, ו"שיירי קרבן", שבו הרחיב בבירור הסוגיות, הקשה, תירץ והשווה מקורות בדומה לדרכם של בעלי התוספות.

פירושים אלו חוללו מהפכה של ממש בלימוד הירושלמי. בזכותם נעשה התלמוד הירושלמי נגיש ללומדים, והם נדפסו ברוב מהדורות הירושלמי עד ימינו. גדולי ישראל הפליגו בשבחו, ויש שכינוהו "תנא ירושלמי", על שם בקיאותו המופלאה בתלמוד הירושלמי.

בשנת תק"ג (1743) נקרא לשוב לעיר הולדתו ברלין ולכהן כרבה הראשי. בתקופה זו הייתה ברלין אחד המרכזים היהודיים החשובים באירופה, ורבי דוד עמד בראש הקהילה והישיבה במשך קרוב לעשרים שנה. הוא פעל לחיזוק לימוד התורה, עודד את העיסוק בכתבי הרמב"ם ובמיוחד בספר "מורה נבוכים", ואף היה מעורב בהדפסת מהדורות חדשות של ספרי הרמב"ם.

כהונתו התרחשה בשנים שבהן החלו לנשב בגרמניה רוחות חדשות של השכלה ושינוי. רבי דוד עמד בתקיפות על שמירת מסורת ישראל וההלכה, ובמקביל המשיך להעמיד תלמידים ולהפיץ תורה ברבים. פסיקותיו ותשובותיו הובאו בספרי גדולי דורו, והשפעתו ניכרה הרבה מעבר לגבולות קהילתו.

בי"ב בניסן תקכ"ב (1762) נסתלק לבית עולמו לאחר שנות הנהגה פוריות ומלאות תורה. הוא נטמן בבית העלמין היהודי העתיק בברלין. מורשתו ממשיכה להאיר את עולם התורה עד היום, כאשר כל לומד ירושלמי נשען במידה רבה על הדרך שסלל בפירושיו הנודעים "קרבן העדה" ו"שיירי קרבן".