מה גרם לחטופים בשבי להתעקש להדליק נרות חנוכה גם בתוך המנהרה?

פרשת מקץ, המאירה את ימי חג החנוכה, מזמינה אותנו לבחון את שאלת האמונה אל מול הניסיונות הקשים והמפחידים ביותר. מהו אותו כוח פנימי, אותו עמוד תווך, המאפשר לאדם להתעקש על קיום מצוות אפילו כשהוא נמצא בשפל המדרגה, במקום החשוך והמסוכן ביותר עלי אדמות? שאלה זו מקבלת משמעות דרמטית לנוכח המאורעות האחרונים, בהם אנו עדים לגבורתם של אחינו ה' יקום דמם שהיו בשבי ונרצחו על ידי האכזרים.

ההתעקשות על האור במנהרות
ראינו את האחים החטופים שלנו נמצאים בתוך מנהרות החמאס שנה אחר שנה, ואף על פי כן, הם לא ויתרו על הדלקת נרות חנוכה. כשהנר כבה, הם הדליקו אותו שוב. לאחר כל הניסיונות והקשיים שהם עברו, הם התפללו אל בורא עולם. ברור לכולנו שהאמונה החזקה בקדוש ברוך הוא היא מקור הכוח שאפשר להם להחזיק מעמד. אך האמונה לבדה אינה מספיקה; היא חייבת להיות מחוברת באופן אדוק עם מעשה, עם קיום בפועל של מצוות. כאשר אנחנו מקיימים את הציווי האלוקי, אנחנו לא רק ממלאים פקודה אלא אנחנו יוצרים חיבור ישיר עם הקדוש ברוך הוא דרך העשייה עצמה.

ברכת שהחיינו בלב הגיהנום
כדי להבין עד כמה המעשה מחבר ומעניק כוח, עלינו ללמוד מסיפורי הדורות הקודמים. בזמן השואה הנוראה, בליל הראשון של חנוכה, התכנסו עשרות יהודים בתוך מחנה ריכוז, כולם ממתינים בציפייה ובדממה לאדמו"ר מבלוז'וב. האדמו"ר הצליח לאסוף מעט מרגרינה וחוטים כדי להכין חנוכייה סמלית. הוא ניגש להדלקה ובירך "להדליק נר חנוכה" ו"שעשה ניסים לאבותינו", והקהל ענה אמן בשקט כשהלבבות נקרעים. אבל אז, בהפתעה גמורה, האדמו"ר עצר. הוא הביט ביהודים שמסביבו, וחזר לברך ברכה נוספת: "שהחיינו". כולם ענו שוב אמן. לאחר סיום ההדלקה ניגש אל הרבי יהודי משכיל, שסיפר כי עזב את היהדות שנים רבות לפני כן, התחתן עם גויה והיה רחוק מהמסורת. הוא התרגש מהמעמד, אך לא הבין: כיצד ניתן לברך "שהחיינו" במקום כה נמוך, כשהם נמצאים בלב הגיהנום עלי אדמות?. תשובתו של הרבי מבלוז'וב הייתה שיעור מאיר לדורות: "אנחנו נמצאים במקום הכי נמוך, אנחנו נמצאים בגיהנום של העולם הזה". אבל, אם אחרי שנים של סבל נורא אני מסתובב ורואה אחים שהם שלדי אדם, ועם זאת, העיניים שלהם בוערות ברצון לקיים את מצוותו של הקדוש ברוך הוא, על הניצחון הזה, שעדיין אנחנו מאמינים ושרוח ישראל לא כבתה, על כך צריך לברך "שהחיינו".

כוח ההתחברות של יוסף הצדיק
עקרון החיבור דרך המעשה, שמייצר את הכוח להמשיך, בא לידי ביטוי מובהק בפרשת השבוע שלנו. יוסף הצדיק עבר קשיים וניסיונות אינסופיים. מה היה הדבר שהחזיק אותו? האמונה המוחלטת שלו בקדוש ברוך הוא, בשילוב עם קיום המצוות בפועל: שמירת העיניים והחסד שהוא עשה עם סביבתו. יוסף הבין שצריך להתחבר לבורא עולם, ומההתחברות האקטיבית הזו אתה מקבל את הכוח הנדרש להמשיך ולהתמודד עם כל המכשולים, עד שמגיעה ההצלחה הגדולה.

אחינו החטופים הדליקו אור במנהרות הבוערות, אך לצערנו, לא זכו לשוב הביתה ולהדליק נרות בשלווה. בואו נדליק את החנוכייה שלנו לא רק כזכר לניסים שאירעו לנו, אלא גם ככוח פועל לעילוי נשמתם של אלה שנפלו.