"למה התפילות שלי לא נענות?" התשובה שתפתיע אותך

כמה פעמים עמדנו בתפילה, דמעות חונקות את הגרון, לב נשבר, בקשות שבאות מהנשמה, ושום תגובה? לא פלא שיש כאלה שמתחילים לתהות: אולי הקב"ה לא שומע אותנו? אולי התפילות לא מתקבלות?

אבל לא. האמת רחוקה מכך. כל מילה שאנחנו מוציאים בתפילה, יקרה וחשובה לפני ריבונו של עולם. רק שההסתכלות שלנו לפעמים שגויה. אנחנו רגילים לחשוב על תפילה כעל אמצעי לקבל דברים. כמו כספומט רוחני, מתפללים, ולכאורה אמורים "לקבל". ואם לא קיבלנו? יש מי שיחשוב שהתפילה "הלכה לפח". וזה שורש הטעות.

המהר"ל, הרמח"ל ורבים מגדולי ישראל לימדו אותנו שתכלית התפילה איננה בהכרח קבלת מה שביקשנו. המטרה האמיתית היא הקשר עם בורא עולם. ההכרה בכך שאין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים. גם אם האדם ביקש ולא נענה, הוא הרוויח, הרוויח תפילה. הרוויח רגע של קירבה. רגע של אמת.

כפי שכותב המבי"ט בספר "בית אלוקים", התפילה איננה בשביל להשיג, אלא בשביל להראות שאין לנו מישהו אחר לפנות אליו. גם אם היינו יודעים שלא נקבל, היינו מתפללים. כי זו האמת שלנו. כי זו הדרך שלנו לבוא לפני המלך.

הבעל שם טוב הקדוש, מייסד תנועת החסידות, אמר פעם דבר מפעים: לפעמים האדם מרגיש שהתפילה לא נענתה, אבל האמת היא, זו הייתה התשובה. הקב"ה אוהב אותך כל כך, שהוא רוצה שתמשיך להיות קרוב, להישאר זקוק, לייחל, לבקש, ולא לשכוח את התלות המוחלטת שלך בו.

אם תקבל, אולי תשכח. אבל כשאתה חסר, אתה חי. הלב שלך פועם כלפי מעלה. וכמו שנאמר, "אין דבר שלם יותר מלב שבור".

ומה עם התפילה שלא נענתה? היא נעלמה? חס ושלום. חז"ל מלמדים אותנו ש"אין תפילה שחוזרת ריקם". כל מילה ומילה, נשמרת. לפעמים התשובה תבוא בזמן אחר, בצורה אחרת, אולי אפילו תבוא לילדים שלך או לנכדים שלך. אבל אין מצב שתפילה הולכת לאיבוד. כל דיבור עולה למעלה, גם אם לא ראית את הפירות בעיניים שלך.

כמו שכתב באור לציון: אצל מלכי בשר ודם, יש מזכירים, יש ניירת שנזרקת לפח. אבל אצל מלך מלכי המלכים, כל תפילה נשמרת. כל בקשה נרשמת. שום דבר לא נדחה או מתעלם.

הגאון הרב נפתלי חיים אדלר זצ"ל סיפר סיפור מזעזע ומעורר מחשבה. בעת שהנאצים ימ"ש פלשו להונגריה, אסרו אותו בשל אזרחותו הבריטית. כל חבריו היהודים נשלחו לגטו, והוא התחנן שיצרפו אותו אליהם. חשב שבכך יקל עליו. התחנן, בכה, התפלל, אך לשווא. סירבו.

רק אחרי המלחמה התברר: כמעט כל יושבי הגטו נשלחו למוות. רק 14 ניצלו מכל הקהילה. ואילו הוא, חי, נשאר בחיים רק בגלל שלא קיבלו את בקשתו. ואז הבין: לא כל תפילה צריכה להתקבל. לפעמים, טובתנו האמיתית היא דווקא כשלא מקבלים.

אנחנו מבקשים, מתחננים, מתפללים. לפעמים מקבלים מיד, לפעמים מחכים, ולפעמים נדמה שלא נענינו כלל. אבל בלב שלנו צריכה להיות האמונה הברורה: אבא שבשמים שומע. גם אם לא עונה כמו שרצינו, הוא עונה כמו שנכון. ובעת רצון, התפילה תבקע שערים ותפעל ישועות.

"ולעתיד לבוא", מובא במדרש פנחס, "יבואו כל התפילות לפני ה', ויהפכו לאורות גדולים שתתענג בהם נשמת ישראל".

אז בפעם הבאה שאתה מתפלל ולא רואה שינוי, דע, שהתפילה לא הייתה לשווא. היא בנתה אותך. היא זיכתה אותך. והיא עוד תאיר לך, בזמן ובדרך הנכונה.