
חנוכה

היום השמיני של חנוכה איננו סתם סיומו של חג, אלא שיאו הרוחני. הוא נקרא בפי חז"ל בשם "זאת חנוכה", על שם הפסוק שקוראים בו ביום זה בקריאת התורה: "זאת חנוכת המזבח".
במהלך כל ימי החנוכה קוראים בתורה על קורבנות הנשיאים בחנוכת המשכן, אולם ביום השמיני משלימים את הקריאה בפסוקים האחרונים, בהם נחתם מעמד חנוכת המזבח. המילים "זאת חנוכת המזבח" הפכו לשם נרדף ליום הזה, שהוא מעין סיכום ושיא של כל החג גם יחד.
בספרי הקבלה והחסידות נכתב, כי ביום זה מאיר בעולם אור אלוקי גבוה במיוחד, כזה שמעל לגדרי הטבע. זהו אור של סיום ותכלית, שכולל בתוכו את כל ההארות הרוחניות של החג כולו.
ביום זה מדליקים את כל שמונת הנרות, דבר שאינו קורה בשום לילה אחר של חנוכה. כל הנרות בוערים יחד, ומבטאים את עוצמתו של האור שיכול לגרש כל חושך. חז"ל אומרים: "נר מצוה ותורה אור", ובכוח האור הזה, שמאיר דווקא מתוך ימי החושך, ניתן לפזר את ערפל הגלות ולהביא קרן גאולה.
המספר שמונה נחשב במסורת היהודית כמסמל את מה שמעבר לטבע. העולם נברא בשבעה ימים, והשבעה מייצגים את הסדר הקבוע והרגיל. ואילו השמונה, הוא המספר שלמעלה מהשכל, למעלה מהשגת אנוש.
חכמינו זכרונם לברכה גילו לנו, כי בזמן שבית המקדש היה קיים, היו הלוויים מנגנים בכינור בעל שבעה נימים. אך לעתיד לבוא, בימות המשיח, יהיה כינור מיוחד בן שמונה נימים, רמז לתוכן הרוחני והנשגב של ימי הגאולה העתידה, אשר כבר נרמזת ביום "זאת חנוכה".
יש מגדולי ישראל שאמרו דברים מבהילים על מעלתו של יום זה. הרה"ק רבי ישראל מרוז'ין, אמר כי אפילו יהודי פשוט, אם יעמוד מול הנרות ויבקש מעומק לבו ביום הזה, יכול לפעול ישועות וניסים, יותר ממה שצדיקים גדולים מסוגלים לפעול אפילו בזמן נעילה של יום הכיפורים.
יום זה מסוגל ביותר, ובפרט לתפילות, צדקה והוספה באור של קדושה. כתבו הפוסקים שטוב להרבות בצדקה ביום זה, אור הנתינה מוסיף אור לאדם ולעולם.
יש שנוהגים לערוך ביום זה סעודת הודיה ושמחה, בדומה לסעודת סיום מסכת או שמחה של סיום לימוד. יש גם שנהגו לשורף את שיירי הפתילות והשמן שנותרו, מתוך יראה וכבוד למצווה, שלא ישמשו עוד לדבר חול.
יהי רצון שנזכה כולנו להמשיך את אור החנוכה אל תוך ימות החול והשגרה, ושאורו של חג החנוכה יאיר בנו כל השנה כולה.