"הילד בן 13 ששינה לי את החיים"

בתקופת ההתבגרות שלי לא היו לי חברים, וזה היה נורא חסר לי. יום אחד יצאתי עם בן דוד שלי לחבר'ה שלו, וככה הכרתי חברים חדשים. התחלנו לבלות ביחד, וזה נתן לי ביטחון עצמי שלא הרגשתי מעולם.

באחד הימים התקשרו אליי החבר'ה: 'אנחנו נוסעים לים, אתה בא?' עניתי מיד: 'בטח!' זה היה בשבת בבוקר. מצאתי את עצמי יושב ברכב, מוזיקה בווליום גבוה וגג פתוח. הגענו לים, שיחקנו כדורגל, נכנסנו למים, ונשארנו שם קרוב לארבע שעות.

כשהגיעה השעה לחזור הביתה, חזרנו לחוף לאסוף את החפצים שלנו, אך לפתע גיליתי שהתיק שלי נעלם; הטלפון, הכסף, הכול!

כשהחבר'ה הורידו אותי בכביש ליד הבית, ראיתי אבא עם ילדים קטנים וכולם מחייכים. הייתי בטוח שהם צוחקים עליי כי הייתי מלוכלך מהים, אז שאלתי אותם: 'מה מצחיק כל כך?' והילד ענה: 'אנחנו שמחים כי השבת עושה שמחה בלב!' הם המשיכו ללכת בשמחה, ואני נשארתי מבויש.

נכנסתי לחדר, נעלתי את הדלת, הסתכלתי במראה ואמרתי לעצמי: 'הלכת לים, ומה יצא לך מזה? כאב ראש מהמוזיקה, הגב שרוף מהשמש, כולך מלוכלך מכף רגל ועד ראש, ובנוסף נגנב לך הכול'.

שבוע חלף. בשבת בבוקר, שוב הטלפון צלצל. אלה היו החברים. החלטתי לא לענות. מבעד לחלון ראיתי את אותה משפחה, האבא עם הילדים הולכים לבית הכנסת לתפילה. אמרתי לעצמי: אני הולך. אני חייב למצוא את 'השמחה' הזו שהילד הזה דיבר עליה.

נכנסתי לבית הכנסת, הגבאי שראה שאני בלי כיפה מיהר להביא לי אחת, והפנה אותי לשבת. הכיסא היה נוח, המזגן היה מושלם. אפילו לא פתחתי סידור, אבל האווירה הייתה מיוחדת. כולם חייכו אליי, העלו אותי לתורה בפעם הראשונה מאז בר המצווה. התרגשתי.

כשנגמרה התפילה, כולם יצאו לרחבת בית הכנסת. פתחו שולחן קידוש, שמעתי דברי תורה, סיפורי אמונה. פתאום מצאתי את עצמי מחייך משמחה.

לפתע ניגש אלי ילד ואמר: 'אמרתי לך שהשבת עושה שמחה בלב!' זה היה אותו ילד מהשבוע שעבר. משפט אחד של ילד בן 13 גרם לי להתחיל לשמור שבת ומצוות.

כשחזרתי הביתה במוצאי שבת, ראיתי על המסך עשרות שיחות שלא נענו. התקשרתי לחברים. הם שאלו: 'למה לא ענית כל השבת?' עניתי שהתחלתי לשמור שבת. הם שאלו: 'למה לך?!' חייכתי לעצמי ועניתי: 'כי השבת עושה שמחה בלב'.