הסגולה של חז"ל לילדים תלמידי חכמים: הדלקת נרות שבת וחנוכה

חז"ל הקדושים גילו לנו סוד רוחני עמוק: יש מצוות שבכוחן לפתוח שערים עצומים של ברכה לאדם ולבני ביתו. אחת מהן, היא מצוות הדלקת הנרות, נרות שבת ונרות חנוכה.

במסכת שבת (דף כג עמוד ב) אמר רב הונא דבר פלאי: "הרגיל בנר, זוכה לבנים תלמידי חכמים". פירוש הדברים הוא, שמי שמקפיד להדליק את הנרות בכוונה ובהידור, ובפרט אם דואג שהם יהיו מהודרים ויפים, זוכה שילדיו יגדלו לתורה, יהפכו לאנשים בעלי יראת שמיים, לתלמידי חכמים אמיתיים.

ומכאן מבינים את הפסוק בספר משלי: "כי נר מצוה ותורה אור", על ידי שאדם מהדר בנר מצוה, הוא זוכה לאור התורה.

חז"ל ממשיכים ומגלים עוד סודות: אדם שמזהיר על מצוות מזוזה, זוכה לדירה נאה. מי שנזהר במצוות ציצית, יזכה לטלית מהודרת. וזה שמכבד את קידוש היום, יזכה לשפע של יין, עד שיהיו לו חביות וכדים מלאים עד גדותיהם.

אבל חז"ל לא הסתפקו בהבטחות תורניות, אלא הראו את זה בפועל.

סיפרו על רב הונא, שהיה עובר דרך ביתו של רבי אבין. בכל פעם שעבר ליד פתח ביתו, הבחין עד כמה הוא מקפיד על נרות השבת ונרות החנוכה. אור הנרות האיר את המקום לא רק פיזית, אלא ברוחניות.

רב הונא הביע ביטחון: "מהבית הזה עתידים לצאת שני תלמידי חכמים גדולים!" ואכן כך היה. מבית זה יצאו רב אידי בר אבין ורב חייא בר אבין, גדולי תורה בזמנם. אחד מהם היה כנגד הדלקת נרות שבת, והשני, בזכות ההקפדה על נרות חנוכה.

דוגמה נוספת הייתה עם רב חסדא. גם הוא היה רגיל לעבור ליד ביתו של אביו של רב שיזבי. בכל פעם, ראה את אותו אור קדוש של נרות שבת דולק ומאיר. רב חסדא, שהיה בקי ברוח הבריות, אמר באמונה שלמה: "מבית זה ייצא תלמיד חכם גדול". ואכן, רב שיזבי יצא מבית זה, והפך לאחד מגדולי התורה בדורו.

אנחנו בדור שצמא לברכה, להצלחה, לישועות, ובעיקר לילדים שילכו בדרך של תורה ויראת שמיים. וכאן יש לנו מפתח בדוק שנמסר מדור לדור: הקפדה על נר מצווה, בייחוד בשבת ובחנוכה, עושה שינוי אמיתי בנשמה של הבית כולו.

האם נבזה את הכוח הזה? או שנאמץ אותו בכל כוחנו?

אין צורך ברהיטים מפוארים או תכשיטים יקרים. מספיק להדליק נר באהבה, בכוונה, ובשמחה של מצווה, והאור הזה לא יכבה לעולם.