הרב שמשן פוקס: עשיו איבד את הבכורה בגלל תאווה אחת, וזה המחיר

זוג תאומים נולד בפרשתנו, וכל אחד מהם בנפרד זכה לשני שמות: שם ראשון בלידה, ושם נוסף בהמשך החיים.

כשהבכור רק נולד, הוא נקרא עשו. כשהתבגר קראה לו התורה "אדום". ולהבדיל, אחיו הצעיר, כשנולד נקרא יעקב ובזקנותו, ישראל.

על עשו נאמר: "וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן אַדְמוֹנִי כֻּלּוֹ כְּאַדֶּרֶת שֵׂעָר, וַיִּקְרְאוּ שְׁמוֹ עֵשָׂו". ובהמשך נקרא שמו אדום על שם בקשתו מיעקב, "הַלְעִיטֵנִי נָא מִן הָאָדֹם הָאָדֹם... עַל כֵּן קָרָא שְׁמוֹ אֱדוֹם".

לכאורה זהו עניין שולי מאוד, וכי בגלל משפט אקראי שבו כינה עשו מאכל מסוים על שם צבעו, דבק בו שם נוסף לנצח?

בעל הטורים מסביר ששמו עשו מלשון "עשוי". עשו נולד מכוסה בשערות כאדם בוגר ועשוי, "כְּאַדֶּרֶת שֵׂעָר", ולכן נקרא עשו. אדם שנולד מוכן. "וְאַחֲרֵי כֵן יָצָא אָחִיו, וְיָדוֹ אֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָׂו", ושמו יעקב.

אבל רגע, אם עשו הוא "מושלם", אז מה הבעיה איתו?
אלא, שמעלתו היא שורש חסרונו. מי שמתרגל שהכול מוכן לו, מתקשה לעבוד קשה, לעמול, לבנות ולהתמודד. אדם כזה מסתפק במוכן לו בקלות, ולא יוצר ומפתח.

המידה הזו בעשו גרמה לו להיות "איש ציד". הצייד מסרב לעבוד ולעמול, הוא משתוקק רק לצוד את החיה השלמה והמוכנה. אדם כזה מתקשה "לדחות סיפוקים", הוא דורש לקבל הכול כאן ועכשיו.

ואכן, יום אחד, שב עשו מהשדה ופוגש את יעקב אבינו, שעמל ומבשל נזיד עדשים. עשו מתנפל על האוכל, ודורש מאחיו: "הַלְעִיטֵנִי נָא".

זה לא משפט "שולי" או "אקראי", כאן מתבטא חסרונו הגדול של עשו. ברגע הזה הוא מפסיד את הבכורה, ונקרא שמו לעולם, "אדום".

מכאן ואילך, מידת הרציחה תאפיין אותו, כי אין לו סבלנות.

לעומת זאת, יעקב אבינו מתחיל מלמטה, מהעקב. בעבודה קשה הוא מטפס למעלה. אט אט הוא זוכה גם בבכורה וגם בברכה.

עשו "זוכה" לשמו השני כבר בנעוריו, דמותו כבר ברורה.
אך יעקב זוכה לכך רק בזקנותו, אחרי עמל ויגיעה:
"כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱלֹקִים וְעִם אֲנָשִׁים וַתּוּכָל".