מדוע ה"חתם סופר" בחר בבחור הפחות מוכשר | הרב יהונתן ענבה

במשך כל הדורות, אבותינו סללו לנו את הדרך הנכונה והישרה בעולם ש"כולו גשר צר מאוד".

מצד אחד, עולם צבעוני, מפתה ומתעתע. מולו, עולם של קיום מצוות שמורכב מאסור ומותר. למביט מהצד, נראה שהמאבק הזה לא שקול כלל, ולעולם המצוות יש התמודדות קשה עד בלתי אפשרית.

אבל יש דבר אחד שעושה את כל ההבדל: אמת. דרך של אמת היא דרך סלולה, מלאה בתוכן ובשלמות עצמית. וממילא, מי שהולך בה ומקיים אותה, הפעולות שלו נעשות תוך דקדוק, שמחה ושלמות.

כאשר התורה מציינת "שני חיי שרה", אין הכוונה ששרה אימנו חיה פעמיים. אלא שמרוב שהיא העריכה את המצוות, גם כשלא קיימה אותן ברגע נתון, היא ניצלה כל רגע בשבילן.

היא ישנה, אכלה, סידרה את הבית, כדי שיהיה לה כוח להתפלל, לעשות חסד, להיטיב עם בעלה ולהיות לו עזר כנגדו.

אליעזר, עבד אברהם, ראה הכול. לכן, כשהוא נשלח למצוא כלה ליצחק אבינו, הוא לא חיפש רק מי שתעשה חסד, שתיתן לו מים או מקום לינה. הוא חיפש את מי שתעשה זאת בזריזות, בשמחה, ועם כל הלב.

רק אישה כזו היא שיכולה להמשיך את דרכה של שרה אימנו, לקיים מצוות מתוך הערכה ואמת תמימה.
 כך גם נוכל לבדוק איפה הלב שלנו, איפה השמחה שלנו וההכרה בזכות הנדירה לשמור תורה ומצוות?

וכדי להבין מה זה אומר "הלב במקום הנכון", בואו נחזור לרגע לפרשבורג של פעם.

הישיבה בפרשבורג הייתה בין הישיבות המפורסמות באירופה. בחורים מכל רחבי היבשת חלמו להתקבל ללמוד שם, אבל הדרישות היו גבוהות והמבחנים קשים.

באותו יום, הגיעו שני בחורים להיבחן. שניהם צעירים ומוכשרים. הראשון היה פשוט מבריק, כל מי שישב שם מיד הבין שיש כאן משהו מיוחד. הבחור השני? גם הוא בעל כישרון ברור, אבל ממש לא ברמה של חברו.

כל צוות הישיבה היה משוכנע שראש הישיבה, החתם סופר, יבחר בבחור החריף. אבל אז הרב הפתיע את כולם כשהחליט: הבחור שפחות מוכשר התקבל.

אחד הבוחנים לא הבין. "כבוד הרב", הוא שאל, "הבחור הראשון היה מצוין! למה הרב ויתר עליו?"

הרב הביט בו ואמר בשקט: "בוא איתי לחלון".

השניים ניגשו לחלון שמשקיף על הרחוב המוביל לישיבה. "אתה רואה את זה?" הרב הצביע לכיוון שאריות סכך מחג סוכות שהיו מונחות על המדרכה.

"כשהבחורים הגיעו הבוקר", סיפר הרב, "עמדתי כאן והסתכלתי עליהם. שניהם הלכו על אותה מדרכה. הראשון, המצטיין, דרך על הסכך בלי לחשוב פעמיים, והמשיך הלאה".

"אבל השני", אמר הרב, והפנים שלו האירו קלות, "השני עצר, ירד לכביש, עקף את הסכך, וחזר למדרכה רק לאחר מכן".

המשיך הרב: "מי שמסוגל לדרוך ככה על משהו שרק לפני ימים ספורים זכינו באמצעותו לקיים מצוות סוכה, מצוות ה', משהו אצלו בפנים לא במקום, הלב שלו לא נמצא במקום הנכון".

רבותיי, לקיים מצוות, זה דבר אחד. אבל לאהוב, לכבד, להעריך ולהודות על הזכות, זו מעלה שונה לחלוטין.

זו המעלה ששמה אותנו במסלול שסללו לנו אבותינו. דרך האמת. ואיתה נזכה לחצות את הגשר ללא חשש משום רוח צדדית.

שבת שלום!