763 ימים בחושך: ליאור רודאיף הוחזר לקבר ישראל

המסע הכואב, שנמשך יותר משנתיים, הגיע לסיומו. ליאור רודאיף, לוחם במילואים, חבר כיתת הכוננות של ניר יצחק, נרצח ב-7 באוקטובר כשהגן בגופו על משפחתו וקהילתו. בסוף השבוע הוחזרה גופתו לישראל, והיום (שני) הוא הובא לקבורה בטקס צבאי מלא, באותו מקום שממנו יצא בפעם האחרונה.

שיירה שקטה, אבל רועמת. בראשה - אמבולנס שעליו נכתב שמו. במרכז - ארון עטוף דגל ישראל. לצדו - אלמנתו יפה, ילדיו נעם, בן, נדב ובר, שלושת נכדיו, ותושבי הקיבוץ שבאו לחלוק כבוד אחרון. גם שגריר ארגנטינה בישראל הגיע - ארץ הולדתו של ליאור, שממנה עלה לארץ בגיל צעיר.

"לא לזה פיללתי. אבל לפחות אתה בבית"

יפה רודאיף, רעייתו של ליאור, עמדה ליד הקבר הפתוח וספדה בקול רועד:
"הראש הבין - אבל הלב סירב. קיוויתי עד הסוף. אפילו אחרי אותה שבת ארורה. אתה כאן, סוף סוף, כמו שמגיע לך. תודה על 41 שנים של ביחד. בטוב וברע. על משפחה שידעת להחזיק גם כשנשברנו. על כל מה שהיית - והיית הרבה".

היא הוסיפה: "יש רגעים שהכאב גדול מדי בשביל מילים. ובכל זאת - אתה חייב לדעת: הילדים שלנו, אלה שנאבקו ימים ולילות כדי שתחזור, הם העדות למה שהשארת. הם דומים לך. בגוף, בקול, באומץ. מי ייתן ונחזור להיות עם שלם. בלי חטופים. בלי חללים".

"הכעס - הוא שלא הייתם לבד. פשוט אף אחד לא הגיע"

נעם, בתו, לא חסכה במילים:
"אבא, יותר משנתיים אתה לא פה - אבל אתה לא עזבת. לימדת אותנו לצחוק כשכואב, ושאי אפשר להישבר. אני עוד זוכרת איך ניסית להציל את טל, כשעשרות מחבלים סגרו עליכם. אתה הבנת שאין דרך לצאת מזה - ונשארת. כדי להגן. כדי לשמור. הייתם לבד. לגמרי לבד. והבטיחו שיגיעו. דיברו על דקות. 763 ימים המתנו".

היא חשפה: "יש לך נכדה חדשה, שי. פלפלת אמיתית. כמוך. היום אנחנו זוכים להיפרד ממך, עם האנשים שלך, במקום שלך. ואנחנו נמשיך. עד שכולם ישובו. זו הבטחה".

"מאז - הכול חסר"

בן, בנו של ליאור, ניסה להסביר את התחושה:
"אבא, אתה חסר בכל נשימה. מאז, אין לי עם מי לדבר באמת. מי היה מאמין שנצטרך להילחם רק כדי שתחזור. חזרתי לארץ, לא ידעתי מה לעשות. הרגשתי שהעולם מתפרק. אבל אני ממשיך - כי אתה ביקשת. מטפל בעצמי, מקיף את עצמי בטוב. ואתה איתי. כל הזמן. גם כשאתה לא".

"הוא יצא להגן - ונהרג. בגבורה"

מהקיבוץ נמסר: "ליאור, בן ניר יצחק, מתנדב מד"א, שכן, חבר, לוחם. אדם של עשייה, של משפחה, של אחריות. לפני שנתיים בדיוק יצא מביתו - ולא חזר. הוא עמד מול מחבלי חמאס, בגופו, כדי למנוע טבח גדול יותר. חייו נגד חיי חבריו. בזכות תושייתו נמנע אסון נוסף, אבל הוא שילם על כך בחייו. עכשיו - הוא שוב איתנו".

הם סיימו במסר:
"קהילת ניר יצחק מחבקת את משפחת רודאיף, מודה לכוחות צה"ל על שהשיבו אותו - וקוראת לממשלה להחזיר את החמישה שנותרו. אסור לוותר. אסור לשכוח".