העיר שטבעה בזהב ונחרבה באש: מה באמת הרג את סדום ועמורה?

הרב עזרא שקלים התייחס לשאלה הרוחנית הכבדה שמרחפת מעל סיפור סדום ועמורה - כיצד הגיעו אנשי העיר למציאות כה קיצונית של אכזריות, רוע ועיוות מוסרי, עד שהקב"ה עצמו גזר עליהם כליה מוחלטת?

הרב פתח בתיאור של עושרם העצום של תושבי סדום: "הם חיו בשפע בלתי נתפס - זהב באדמה, מים בשפע, עצים ויבולים. אבל עם כל זה - הם הידרדרו לתהומות של עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים". לדבריו, אחת הסיבות המרכזיות לכך היא שבסדום הייתה מערכת משפטית סדורה - אך כזו שנבנתה כל כולה כדי לשרת את האינטרסים של בעלי הכוח, ולדכא כל מי שלא היה חלק מהם.

לדבריו, אנשי סדום לא רק שסירבו לעזור לחלשים - אלא אף רדפו את מי שכן ניסה לעשות זאת. "מי שהכניס אורחים - נענש. מי שנתן צדקה - הוצא להורג", אמר הרב. הוא הזכיר את סיפורה המזעזע של בת לוט, שנענשה בעינוי מחריד לאחר שנתנה צדקה בסתר.

הרב שקלים ציטט את דברי מרן בן איש חי, הרב יוסף חיים, והסביר: "הם יצרו חוקים שנועדו למנוע כניסה של דעות חיצוניות. אף אחד לא יכול היה לבוא ולהוכיח אותם, כי הם סגרו את עצמם מכל אפשרות לשמוע מוסר או דברי אמת. וכשאדם מונע מעצמו את הקול החיצוני, את הביקורת - הוא מדרדר מבלי להרגיש, והוא אפילו חושב שהוא הצודק".

לדבריו, זה הלקח הגדול לכל דור: "אדם שלא מוכן לשמוע - הוא איש סדום. אין רשע גדול ממנו. הוא יכול לחטוא בכל תועבה שבעולם, ובכל זאת להגיד לעצמו 'אני בסדר, הם הבעיה'."

הרב חתם במסר אישי לכל אחד ואחת: "עלינו להיות פתוחים לשמוע דברי חכמה, דברי מוסר - ובעיקר מוסר אלוקי. מוסר שאין בו נגיעות, שהוא טהור, זך ואמיתי. 'שמע בני מוסר אביך', אביך שבשמיים - ואל תיטוש תורת אמך, תורת כנסת ישראל. זהו המוסר שיכול להציל אותנו מהשחתה מוסרית כמו של סדום".