הוא נפרד מהרופאים ובחר בכיבוד הורים - התוצאה השאירה את כולם פעורי פה

בסיפור הבא, ששמענו מפי הגאון הצדיק הרב גמליאל רבינוביץ שליט"א, נגלה עד כמה מצוות התורה, במיוחד כיבוד אב ואם, לא רק מעלות רוחניות, אלא כוח חיים ממש, כפשוטו.

מדובר באברך ירושלמי צעיר, שזמן קצר אחרי חתונתו, כחודש בלבד, קיבל בשורת איוב: מחלה קשה ומורכבת תקפה את גופו. הרופאים, למרות שהציעו טיפול רפואי, הבהירו למשפחה שמדובר במקרה נדיר עם סיכויי החלמה נמוכים מאוד.

רעייתו, אישה צעירה ובעלת אמונה, לא ויתרה. היא עודדה את בעלה להתחיל בטיפול, אך האברך, ירא שמים ותלמיד חכם, ביקש תחילה לנסוע לעיר בני ברק, כדי להיוועץ עם מרן החזון איש זצוק"ל ולקבל את ברכתו.

זו לא הייתה נסיעה פשוטה, לא כמו היום, כשבין ירושלים לבני ברק מפרידים פחות משעה. באותם ימים, הדרך עברה דרך תל אביב והייתה מסע של ממש, בפרט לחולה במצב רפואי כה קשה. אך הוא לא הסס, עבורו זו הייתה ממש מסירות נפש.

בהגיעו לביתו של החזון איש, הוא פרץ בבכי. תיאר את מצבו, סיפר את דברי הרופאים וביקש ברכה, אולי יתהפך הגורל.

מרן החזון איש הביט בו בעיניים טהורות ואמר בפשטות: "וכי בשביל מה צריך ברכה? הרי כבר כתוב בתורה בפירוש: כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך, זו הברכה הכי חזקה שיש!"

האברך שמע את הדברים, ופשוט שינה כיוון חיים. הוא שב לבית הוריו בירושלים, קיבל את פניהם באהבה ובחום, והחל לסייע להם במסירות. יום יום דאג לכל צורכיהם, שאל מה אפשר לעזור, שטף, בישל, סחב והגיש. לא עזב עד שלא הרגיש שהוא מכבד אותם באמת ובכל הלב.

אביו, איש פשוט שעבד לפרנסתו בחנות קטנה בירושלים, סיפר לו שכבר זמן רב חלם על חברותא ללימוד יומי. הבן שמח שמחה גדולה, ומאז, מדי ערב, לאחר שסיים את מטלות הבית, ישב עם אביו ללמוד. לפני כל שיעור, הגיש לו כוס תה חמה עם מיני תרגימא, ומיד לאחר מכן, למד עמו תורה ושוחח עמו בלב פתוח.

כך חלפו שבועות. את בית החולים הוא השאיר מאחור, העדיף את השירות בבית ההורים. ואז, כשניגש לבדיקה רפואית שגרתית, התברר דבר מדהים: המחלה לא רק שלא התקדמה, אלא החלה להיעלם! הגוף החל להילחם בה בכל הכוח, הרופאים הגדירו את המצב כנס רפואי של ממש.

במשך חודשים נוספים חזר לבדיקה אחר בדיקה, והנתונים המשיכו להפתיע: מהתדרדרות חמורה, להחלמה מלאה. המחלה פשוט נעלמה, לא הותירה זכר. הרופאים תיעדו את המקרה כאירוע חריג והעתיקו את תצלומי הבדיקות לארכיון ללימוד עתידי.

האברך, כך סיפר הרב, חי עוד עשרות שנים, קרוב לגיל תשעים, כשהוא ממשיך לכבד את הוריו, ללמוד תורה ולספר לכל מי ששואל: הברכה הגדולה בחיים שלי, הייתה התורה.

ומכאן אנחנו לומדים: כשיהודי בוטח בדברי חכמים, חי את התורה בפשטות, ומקיים את המצוות לא כטקס אלא כדרך חיים, הוא זוכה. הברכה איננה רעיון תיאורטי, היא מציאות. למען יאריכון ימיך, זה לא משל, זו הבטחה.