כשהצדק הופך לעיוורון: איך אדם מוסרי עלול להפוך לעושה עוולות בשם האמת?

איך אדם מוסרי עושה עוולות?

פעמים שהאדם כל כך מתרגש מהעשייה הערכית שלו, מהמסירות נפש שלו, שהוא מפסיק להיות עובד ה'. הוא נעשה אדם שמאמין בצדקת דרכו באופן מוחלט, ולכן מתחיל להרגיש שהוא "מעבר לכללים" - משום שהוא פועל בשם מטרה נעלה.

במוח מתרחש מנגנון של הצדקה עצמית: "אני לא עברתי על חוק - אני הגנתי על הצדק." כך נוצר מצב שבו האדם המוסרי ביותר יכול לבצע את המעשה הבלתי מוסרי - בשם המוסר.

וככל שאדם רואה עצמו כנקי, טהור וערכי - כך גובר הסיכון לעיוורון מוסרי. אדם כמו לוט, ויש רבים כאלה סביבנו, הם אנשים שבתקופה מסוימת של חייהם היו ערכיים באמת. אבל הם מזדהים כל כך עם הצדק והמוסר שלהם, עד שהם רואים את עצמם כ"אני" המוסרי, הצודק והערכי - והם המדד והשופט איך צריכים כולם להתנהל בחיים.

הם בטעות מאמינים שהם עצמם המוסר, ולכן מי שנלחם נגדם - נלחם נגד המוסר. האדם, לדוגמה, יכול לגרום נזק לעם היושב בציון, והוא יצדיק את עצמו באומרו: "זו לא הדלפה - זו חשיפה של עוולה." "לא פגעתי - תיקנתי."

אלא שבפועל הוא גרם נזק כבד לעולם כולו, הגביר אנטישמיות, ויחד עם זאת משוכנע: אני מתקן. האדם הזה לא רואה את עצמו כאדם רע - אלא כגיבור.
ואף על פי שאולי יש אמת חלקית בדבריו, גם אם יש צורך בשינוי במערכת, לא צריך לשתף את העולם כולו ולעשות נזק בלתי מדתי. אבל בעיני המוסרי בעיני עצמו - הוא השופט, הוא התובע, והוא הנתבע. ולכן תמיד הוא משיג את התוצאה שהוא רוצה, והוא גם מרגיש טוב עם עצמו.
וכמו שאומר הפתגם: "מי שמוכן למות למען האמת - צריך להיזהר שלא ימית אחרים בשם האמת."