"קול ה' על המים": המפלים שלא רק נופלים - אלא גם מרימים

יש רגעים שבהם הטבע חדל להיות רק תפאורה ומתחיל לדבר. לא במילים, אלא בקול עמוק יותר - שמרעיד את הנשמה. אחד הרגעים הללו תועד לאחרונה במפלי אנחל בוונצואלה, הגבוהים במפלי תבל, בהם נופלים המים בעוצמה ממעל ל-979 מטרים של צוק סלעי בלב יער גשם עבות. בתיעוד שצילם מטייל מקומי, נראים זרמי המים האדירים גולשים מהצוק האינסופי, ובמרכז התמונה - מראה שמימי: קשת צבעים נוצרת מן הרסס, ונמהלת באדי הלחות והאור.

המראה עוצר נשימה. אך עבור יהודי, הוא הרבה מעבר לכך - זהו גילוי של "מה רבו מעשיך ה'", תזכורת לכך שמה שנראה פראי, כאוטי או אקראי - הוא בעצם ביטוי מדויק של תכנון עליון.

מים שאין להם סוף - והקול שמאחוריהם

חכמינו השוו את קול רעמי הברק והמים העזים לקולו של ה', כפי שנאמר: "קול ה' על המים, אל הכבוד הרעים, ה' על מים רבים".
רש"י שם מסביר שהמים אינם רק חומר - הם נשאים של משמעות. וכשרואים זרם אדיר הנופל באלפי טונות וממשיך לזרום בלי הפסק - זו הזמנה להרהר: מאין באנו? ולאן נופלות מחשבותינו? האם נשארנו להתפעל מהצורה - או שהקשבנו גם למה שמעבר?

הקשת - ברית והבטחה

אחת התמונות שמופיעה שוב ושוב במפלי אנחל היא הקשת, זו שנוצרת באוויר כשהשמש פוגעת בטיפות הרסס. התורה אינה מתייחסת לקשת כאל תופעת טבע בלבד - אלא כסמל לברית, כתזכורת לאמונת נצח, כפי שנאמר בפרשת נח: "והייתה הקשת בענן, וראיתיה לזכור ברית עולם בין אלוקים ובין כל נפש חיה".

כשקשת נגלית במפלים - זו לא רק חגיגה של צבעים. זו קריאת זיכרון אל האדם: לא נשכחת. גם אם נדמה לך שהעולם חשוך, שהכל גועש, שיש רק נפילה - האור יתגלה ברגע שבו הטיפות יפגשו את השמש. כל מה שנדרש הוא מבט נכון.

המסר מן הצוק - לאן אתה שואף לזרום?

מפלי אנחל - שמם ניתן על שם טייס אמריקני ש"גילה" אותם בשנות השלושים - אך הם קיימים מקדם, חקוקים בטבע מאז ששת ימי בראשית. כל טיפה שנופלת מהם היא עדות לפעולה מתמדת, זרימה, שאינה מפסיקה לרגע. ומה המסר?

שגם כשאנו נופלים - איננו סטטיים. כל תנועה קדימה, גם כשהיא בירידה, יכולה להפוך למפץ של חיים. גם כשנדמה לנו שאיבדנו שליטה - המים ממשיכים לזרום, ושוב יפגשו אור, שוב ייצרו קשת.

"המשכיל יבין"

כשהרמב"ם כתב בהלכות יסודי התורה כי "כשיתבונן האדם במעשיו וברואיו הגדולים והנפלאים... מיד הוא אוהב ומשבח ומפאר ומתאווה תאווה גדולה לדעת את השם הגדול", הוא דיבר בדיוק על מראה כזה: על אותו רגע שבו הלב נפתח לאור דרך הטבע.

אז בפעם הבאה שתראה קשת בענן, או תשמע קול מים רבים - עצור רגע. יש שם מסר. יש שם נוכחות.

מפלי אנחל לא רק נופלים - הם גם מרימים.
והעיניים שרואות, הן גם הלב שמתחיל להאמין מחדש.