הבכי שלא פסק 3,000 שנה: הסוד המרגש מאחורי קבר רחל

"קול ברמה נשמע - נהי בכי תמרורים, רחל מבכה על בניה", קורא הנביא ירמיה, ובכך הוא מעניק לדמותה של רחל מימד עמוק של מסירות נפש, ויתור, ותפילה שאינה חדלה.

לפי המסורת, רחל לא נקברה במערת המכפלה לצד שאר האבות והאימהות - אלא דווקא בדרך אפרת, "על אם הדרך לבית לחם". יעקב אבינו, במעשה נבואי, קובר אותה שם משום שידע שצאצאיה העתידים לצאת לגלות - יעברו על פניה, ויהיו זקוקים לרחמיה.

וכך, כבר אלפי שנים, הפך המקום לתחנה של כאב ותחינה, של בכי ודמעות, ושל תקווה שעדיין פועמת.

"אם על בנים": הצדיקים שלא פסקו מלהתפלל לצידה

דורות של צדיקים הפליגו בשבח תפילה במקום קבורתה של רחל אימנו ע"ה. כך למשל, בזוהר הקדוש (פרשת ויחי) נכתב כי רחל פועלת בעולם יותר מכל שאר האימהות - בעת שעם ישראל שרוי בצרה.

רבי יצחק טברסקי מנדבורנה תיאר את הכאב המיוחד שממלא את לב הנכנסים אל הקבר: "כשבאים אל קברה - מתחילים מיד לבכות. זה לא סתם. זה מפני שהיא עצמה עודנה בוכה על בניה, והבכי שלה מדבק את הנשמות".

ורבי פנחס מקוריץ הוסיף מימד של מסירות: "אילו הייתי זוכה להיות בארץ הקודש, הייתי שוהה בכותל ביום - ובלילה שוכב בצילה של רחל אמנו".

הבקשה שזעזעה את הרב שמולביץ - והברית שהגיעה שנה אחר כך

אחד הסיפורים המזעזעים והמפורסמים בדורנו סופר על ידי הגאון ר’ חיים שמולביץ זצ"ל.
בעת שהתפלל בקבר רחל ביום פטירתה, שמע אישה בוכה מן העזרה ואומרת: "אמא רחל, את יודעת מה זה לחיות בלי ילדים... תבקשי עליי!"

רבי חיים, שעמד בתפילה קרוב אליה, נרעד כולו. הוא הסתובב לתלמידיו ואמר: "התפילה הזאת - עלתה למרום. אני בטוח. אני רוצה להיות הסנדק של התינוק שיוולד לה".

וכך היה: כעבור שנה בירר את זהותה, והוזמן לשמש כסנדק בברית של הילד שנולד לה.

מעשה באבן שחזרה למקומה

בספר "לבוש יוסף" נכתב מעשה פלא: האבן ששם יעקב אבינו על קברה של רחל נלקחה במשך השנים על ידי גויים והועברה אל הר הבית - אך למחרת נמצאה שוב בקברה. לאחר שקרה הדבר פעמיים, החליטו אנשי המקום לכסות את האבן - כדי שלא תילקח שוב.

המסר - רחל אינה זזה ממקומה. לא ברוח, לא בזמן, ולא בציפיות של בניה.

תמונה אחת - סגולה להגנה

רבים מהצדיקים הדגישו גם את השפעתו של מראה קבר רחל עצמו. במסורת נמסר כי החזקת תצלום של קבר רחל בבית - היא סגולה לשמירה, ביטול גזֵרות, ואף הגנה משריפות.

קריאה לדור: “הדליקו נר, ובכו איתה”

בימים של דאגה, של מתח, ושל תקווה לגאולה - גובר המנהג להדליק נר לכבודה של רחל אמנו, במיוחד ביום פטירתה, י"א בחשוון. זוהי קריאה פשוטה מעמקי הלב:
אמא רחל, אל תפסיקי לבכות על בנייך. וגם אנחנו לא נחדל מלהתחנן.

כמו אז - גם היום. כשהגלות חולפת לידך - פני אלינו שוב, ובקשי רחמים.
"ושבו בנים לגבולם" - זה לא רק פסוק. זו הבטחה.