הם קיבלו דירה בירושלים אבל הפסידו אותו ברגע אחד | הרב עידו סממה במסר לחיים

שמעון כהן הכין לבנו הבכור חתונה מפוארת.
בליל השמחה הוא לקח את החתן הצעיר לצד.
"יש לי חלום לקנות לכם דירה בירושלים", אמר.
"לא היום, לא מחר, אבל בעתיד הקרוב. תהיו סבלניים".

שנתיים עברו. הזוג הצעיר גר בדירת שכירות צפופה בפרברי העיר,
והאב מימן את כל הוצאותיהם. בכל ביקור משפחתי, בכל שיחת טלפון,
היו עיניהם בוחנות: האם היום תגיע הבשורה?

ואז זה קרה.
"מצאתי!" הודיע יום אחד האב הנרגש.
"חמישה חדרים במרכז ירושלים! כבר קניתי וריהטתי.
שטיחים, וילונות יקרים, מטבח חלומי!
בואו מחר בשעה 15:00 לכתובת הזאת".

למחרת, שמעון הגיע לדירה לפניהם, נעל את הדלת מבפנים, וחיכה.

בשלוש בדיוק הם הגיעו. הם חייגו אליו, אבל הוא לא ענה.
הם דפקו בדלת, אבל אין קול ואין עונה.
מאחורי הדלת, האב הצמיד אוזנו וחיכה לשמוע.

"תגיד לי את האמת", שמע את כלתו לוחשת לבנו,
"באמת האמנת שהוא ייתן לנו דירה כזאת?"

"בטח", השיב הבן בביטחון. "אבא שלי איש מילה".

הקשתה הכלה:
"אבל במרכז ירושלים? עם כל הריהוט? זה עולה הון! משהו פה מרגיש לי לא הגיוני!"

הבן היה בטוח באביו:
"אם הוא אמר - הוא יעמוד בזה. כשאבא שלי כשהוא נותן, הוא נותן בלב שלם".

"רגע...", שאלה הכלה.
"למה אין פה פעמון? איך בניין כזה יקר בלי פעמון בדלת?"

האב שמע את בנו נאנח:
"את צודקת. זה באמת מוזר. למה להתקמצן על פעמון?"

הדלת נפתחה בבת אחת.
"אתם צודקים", קרא האב.
"דירה בלי פעמון באמת לא מתאימה לכם. אולי כדאי שאתן את הדירה הזאת, הפגומה, לאח שלך".

רבותיי, חיינו הם כמו דף לבן שבאמצעו נקודה שחורה זעירה.
כשמציגים לאדם דף כזה, הוא תמיד יאמר שהוא רואה את הנקודה השחורה -
למרות שכל הדף לבן.

אבל עלינו לזכור שהחיים מלאים בברכות אין־סופיות -
בבריאות, בפרנסה ובשמחה.

נתחיל היום לזהות ברכה אחת שיש לך -
ותרגיש איך החיים נהיים יפים יותר.