הפסקת האש על סף קריסה: אף מדינה לא רוצה להיכנס לעזה

דיווח שפורסם היום (שלישי) ב"ניו יורק טיימס" שופך אור על אחת הסוגיות הרגישות ביותר שניצבות בפני סיום המלחמה ברצועת עזה: האם יקום כוח בינלאומי שייכנס לשטח ויאבטח את היציאה הישראלית? לפי הדיווח, מדינות שהביעו נכונות עקרונית לשלוח כוחות במסגרת תוכנית "ה-20 נקודות" של הנשיא טראמפ, עוצרות כעת את המעבר משלב הדיבורים לשלב הביצוע - והסיבה ברורה: חמאס לא פורק מנשקו.

גורמים מדיניים המעורים בפרטי המגעים אומרים כי רוב המדינות שהוזכרו כמועמדות - ביניהן מצרים, טורקיה, אינדונזיה ואזרבייג'ן - חוששות מהאפשרות שכוחותיהן ייאלצו להתמודד חזיתית מול מחבלי חמאס חמושים, וזאת תחת מטריית פרויקט שנראה מבחינתן יותר כמו פרוקסי ישראלי מאשר מהלך גלובלי.

“אנחנו לא נשלח חיילים למות בלב עזה כדי לאכוף הסכמים שחמאס מפר ממילא, וכל זה כדי שישראל תוכל לסגת בשקט,” אמר דיפלומט מזרח תיכוני באחת מהמדינות המעורבות. “קודם תבהירו מי נותן את ההוראות, מה מותר ומה אסור, ואז נדבר.”

נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ, מצדו, נשמע אופטימי. בהתבטאות ברשת החברתית שלו אמר כי "מדינות רבות הסכימו להיכנס לעזה כדי ליישר את חמאס" - אך מיהר לסייג: "אמרתי להן - עדיין לא. בואו ניתן לחמאס הזדמנות לעשות את הדבר הנכון. אם לא - סופם יהיה מהיר, עצבני ואכזרי."

אבל מאחורי האופטימיות, המציאות מורכבת הרבה יותר. תוכנית טראמפ כוללת פריסה מהירה של כוח ייצוב זמני, שאמור לאבטח את האזורים שצה"ל יפנה, לפקח על סיוע הומניטרי, ולהתחיל באימון כוח שיטור פלסטיני שיחליף את חמאס. בפועל - כמעט דבר לא זז.

מה שמעכב את הפריסה הוא לא רק החשש הביטחוני, אלא גם חוסר הבהירות הפוליטית והמנדט המשפטי. ברוב המדינות שאמורות להשתתף בכוח, לא ברור עדיין אם החיילים ייכנסו ככוח שמירה, כחלק ממנדט או"ם, או אולי כ"צוות ניטרול חמאס דה-פקטו" - תרחיש שאף מדינה אינה רוצה בו.

גורמים דיפלומטיים מספרים כי בשיחות סגורות, כמה מהמשתתפות הפוטנציאליות אמרו כי “לא ייתנו לישראל להשתמש בכוח הבין־לאומי כדי לכבס את הידיים מהעימות מול חמאס - זה לא תפקידנו.”

מאחורי הקלעים, יש גם דאגה פוליטית: במדינות רבות ישנו חשש מפני תגובה ציבורית קשה אם יתברר שחיילים מקומיים נהרגים בשטח זר במסגרת פרויקט שבו ישראל וארה"ב מובילות את הקו - וחמאס מצטייר כ"קורבן לגיטימי" בקרב הציבור המקומי.

בינתיים, בריטניה שולחת יועצים ולא חיילים, מצרים מתנדנדת בין הובלה לפיקוח, ואף מדינה אירופית לא ממהרת להצטרף רשמית. כולם ממתינים למישהו שיעשה את הצעד הראשון - ורצוי שגם יפרוק את חמאס מנשקו במקומם.

לפי מקורות ביטחוניים בירושלים, ישראל מתעקשת לשמר שליטה אזורית - לפחות על אזור חיץ רחב בצפון הרצועה - מחשש להתארגנות מחודשת של חמאס. ההצעה שהונחה על השולחן: חמאס ימסור את הנשק הכבד והמשגרים לגוף פלסטיני אזרחי, ולא ישירות לכוח הבין־לאומי - מהלך סמלי שנועד לאפשר לארגון "לשמור על כבודו" תוך כדי פירוק הדרגתי.

אלא שגם לכך אין בינתיים תשובה חיובית.

הקונצנזוס ברור: בלי פירוק משמעותי של חמאס מנשקו, אף כוח בינלאומי לא ייכנס לעזה באמת. אבל בלי כניסה של כוח בינלאומי - לא תתבצע הנסיגה הישראלית. ובינתיים - הפסקת האש תלויה על חוט דק, בעוד השחקנים מחכים לראות מי ימצמץ ראשון.