הרב יהונתן ענבה: העולם השומם לאחר המבול | כוחה של תפילה

נכון שאין לנו יכולת לשפוט או להבין את הדורות הקודמים, אבל כשאנו לומדים את פרשיות השבוע - אפשר לקבל מעט "מושגים", כמו שאומרים.

דורו של נח היה הדור שחטאיו הגדישו את הסאה. מידת הדין תבעה את עלבונו של בורא עולם, והעולם התרוקן מחוטאיו ונתמלא במים, שהיו לסמל ולמציאות של טהרת העולם מטומאת החטאים.

עם זאת, למרות כל החושך והאפלה, נמצאה בבריאה נקודה אחת של אור: נח, שהתורה מעידה עליו "אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה". נח ומשפחתו זכו להינצל מהמבול, אך לא מהשלכותיו.

על אילו השלכות אני מדבר?
 ובכן, לאחר שנה שלמה בתיבה המוגנת, אחרי שנה שלמה של חסד בלתי מוגבל 24/7 עם בעלי החיים - ללא שינה או מנוחה, נח יוצא מהתיבה ושומע את הקול הכי מפחיד בעולם: ש־ק־ט.
 שקט מוחלט. שקט שאנחנו לא מכירים.

העולם שומם. אין אף אחד בבריאה. לא אנשים, לא נשים, לא טף, לא בעלי חיים, לא צמחים ולא חרקים. כלום. שקט מחריש אוזניים.

בצר לו, נח בונה מזבח, מקריב קורבן ומתפלל לקב"ה שימחל, שיסלח לברואיו, שלא יביא יותר מבול לעולם.

בסוף תפילתו, הקב"ה פונה לנח ואומר לו את המשפט הכי קשה שבן אנוש שמע מאז ועד עולם:
 "אם היית מתפלל את אותה התפילה רגע לפני המבול - הייתי מבטל הכול".

תפילה אחת יכולה הייתה לתת חיים לכל העולם כולו. נח מבין:
 "חבל ההצלה היה אצלי, אם רק הייתי משתמש בו בזמן".

היה פעם יהודי יקר שקראו לו דוד, שהיה בעל חסד גדול.
 הוא התגורר סמוך לבית חולים, וכל פעם שהגיע מטופל לבית הכנסת היה מקבל אותו בסבר פנים יפות, שואל לשלומו ומקבל עליו להתפלל לרפואתו - בתוספת פרק תהילים לפי גילו של האדם.

יום אחד הגיע מתפלל חדש. דוד ניגש אליו, ולאחר היכרות קצרה התברר שלאותו אדם, יהודי בשנות ה־50 לחייו, יש מחלה שמצריכה ניתוח מסובך.
 דוד ביקש את שמו לתפילה והחל לומר בכל בוקר תפילה ומזמור נ"ב בתהילים לרפואתו.

לאחר 10 שנים חשב לעצמו: "הרי כבר עבר זמן רב, את אותו יהודי כבר לא פגשתי. מן הסתם הוא כבר הבריא, ופרק נ"ב לוקח לי זמן ממושך. אולי הגיע הזמן להפסיק".
 חשב ועשה.

לאחר שלושה חודשים הגיע מתפלל חדש לבית הכנסת. לאחר כמה רגעים דוד זיהה אותו מיד - זה אותו יהודי מלפני 10 שנים!

"מה אתה עושה פה?"
 "האמת, באותה פעם שנפגשנו הניתוח הצליח, הגידול הוסר והכול ברוך ה' היה בסדר... עד לפני שלושה חודשים. בוקר אחד לפתע שוב חזרו הכאבים, שוב בדיקות, שוב גידול, ועכשיו שוב ניתוח.
 אשמח מאוד אם תוכל להתפלל עליי שוב..."

דוד נדהם והבין מה היא כוחה של תפילה, וכמה צריך לנצל אותה - שלא להפסיד את ההזדמנות.

חברים יקרים, איזו זכות יש לנו שכל אחד מאיתנו יכול לפנות לקב"ה בכל רגע נתון ולהתפלל על כל דבר שאנחנו או האנשים שסביבנו צריכים: לרפואת החבר, להצלחת השכן, לחזרה בתשובה של בן הדוד האהוב או של המוכר מהמכולת.

כל כך הרבה אפשרויות, כל כך הרבה זכויות, כל כך הרבה הזדמנויות.
 בואו לא נפספס אותן.

שבת שלום!