שמחת בית השואבה: מעמד היסטורי עוד מימי בית המקדש

בין כל חגי ישראל, חג הסוכות קיבל תואר מיוחד מהתורה - "ושמחת בחגך והיית אך שמח". לא עוד ציווי - אלא דרך חיים. יש חג אחד שמחזיר את כולנו אל השורש, אל השמחה הפנימית, אל האמונה - חג הסוכות.

במהלך ימי חול המועד סוכות, נוהגים יהודים בכל רחבי הארץ ובעולם לקיים אירועים שנקראים "שמחת בית השואבה". לא מדובר בעוד "מופע בידור" - אלא בשירה וריקודים שמחברים את הלבבות לאבינו שבשמיים, באווירה טהורה ובקדושה. אנשים מכל המגזרים - חרדים, מסורתיים, חוזרים בתשובה, ואף חילונים שמחפשים אמת - מתאספים יחד בשירה וחדוות קודש.

אבל מאיפה זה התחיל? לשם כך צריך לחזור לימי בית המקדש - המקום שבו נראתה השכינה בגלוי בירושלים, בירתנו הנצחית. בימים ההם, עיקר עבודת הקודש הייתה הקרבת הקורבנות, ושם נהגו גם לנסך יין על המזבח. אך רק פעם אחת בשנה, בימי חג הסוכות, נוספה עבודה מיוחדת: ניסוך המים.

את המים שאבו ממעיין השילוח בירושלים בטקס מיוחד ועמוק, ולכבוד אותה השאיבה היו עורכים בלילות חגיגות אדירות - בהשתתפות כל העם שעלו לרגל. החגיגות הללו, שהיו מתקיימות בחצרות בית המקדש, נקראו שמחת בית השואבה, ועליהן העידו חז"ל: "מי שלא ראה שמחת בית השואבה - לא ראה שמחה מימיו".

בערבים אלו הוצבו מנורות ענק שהאירו את כל עזרת הנשים, מרפסות נבנו במיוחד עבור הנשים שירצו לצפות בשמחה, והגברים - אנשי מעשה, חסידים ובעלי תשובה - היו רוקדים, שרים, מדליקים לפידים ומעלים את הרוח לשמים.

כל אחד מצא את מקומו: הצדיקים היו אומרים "אשרי ילדותנו שלא ביישה את זקנותנו", ואילו בעלי התשובה היו מכריזים בענווה: "אשרי זקנותנו שכיפרה את ילדותנו". וכולם כאחד היו קוראים: "אשרי מי שלא חטא, ומי שחטא - ישוב וימחול לו".

התנא הקדוש רבי יהושע בן חנניה תיאר את הימים ההם בירושלים בתיאור מעורר השראה: יום שהיה כולו עבודת ה', ללא רגע אחד של שעמום או רפיון. החל מהקרבת התמיד, עבור בתפילות, שיעורי תורה, סעודות חגיגיות - ועד ריקודים לאורך הלילה כולו בשמחת בית השואבה.

וכיום, בכל רחבי ארץ ישראל - מבאר שבע ועד צפת, מעפולה ועד תל אביב - קמים אולמות, חצרות, ובתי כנסת בהם מתחדשת אותה שמחה. זו לא "נוסטלגיה" - אלא שליחות יהודית של דור שמבקש תיקון, שמבקש אור, שמחפש אמת. דור שצמא לראות את ירושלים חוזרת למעמדה הרוחני והלאומי, עם בית מקדש בנוי ותורה שמאירה פנים לכל יהודי באשר הוא.

וכשאנחנו רוקדים היום בסוכות - זה לא רק ריקוד של שמחה. זו הצהרה: אנחנו רוצים להיות חלק. חלק מגאולת ישראל, חלק מבניין המקדש, חלק מהשיבה אל דרך האמת.

יהי רצון שנזכה כולנו במהרה בימינו לשוב ולרקוד ברחובות ירושלים הבנויה - ולראות את שמחת בית השואבה האמיתית בבית המקדש, במהרה בימינו, אמן.