"אני בחיים רק מפני שמסרתי נפש למען עם ישראל בשנות ההקמה של ערוץ 2000"

ג' (השם המלא שמור במערכת), היה שם כשהשלטונות רדפו אחרי הערוץ הפיראטי הקטן, והוא זכה גם לראות אותו הופך לאימפריה ענקית של קירוב יהודים לאבינו שבשמיים. גם הוא, מדור המייסדים של ערוץ 2000, לא יכול לשכוח את מסירות הנפש של אותם ימים, את הרדיפות, הפשיטות והמעצרים נגד מי שניסו בסך הכול להשמיע את קול התורה.

איך הכול התחיל? איך הגעת לערוץ 2000?
 "זה התחיל בשנת 1998. הייתי יושב בבית ושומע ברדיו את השידורים של ערוץ 2000. מרוב שהתלהבתי מדברי התורה, החלטתי לראות איפה ממוקם האולפן הזה. התקשרתי לערוץ בזמן שידור של הרב משה בן לולו ואמרתי לו: 'תשמע, השידורים שלכם ממש עושים לי טוב'. החלטתי שאני חייב לבוא אליהם. נסעתי לחולון, היה שם אולפן קטן עם משדר מעל הגג, שמשדר רק לחולון ובת ים. אמרתי: 'מה, זה מה שקולטים?' כשהבנתי שזה מה שיש, אמרתי שאני רוצה להקים משהו יותר גדול".

ג' הצטרף לפעילות בדיוק שלוש שנים אחרי ההקמה של הערוץ, בנר ראשון של חנוכה. עד מהרה הוא הפך לאחת הדמויות המרכזיות בערוץ.

איך זה הרגיש להצטרף בתקופה כה קשה?
 "היה לא קל. אני הגעתי אחרי שהטביעו את האונייה המפורסמת. זה היה בעצם כשהערוץ נאלץ להתמודד עם העלויות הגדולות שבאו בעקבות השידורים מהאונייה. זו הייתה נפילה. אנשים השקיעו את הבתים שלהם כדי להביא את האונייה הזאת. כל הערוץ נכנס לחובות רציניים מאוד. כשאני באתי לערוץ והרמתי את המשדרים, הערוץ התחיל לצמוח שוב. לא רק בזכותי כמובן. אבל אני בהחלט לא הייתי רואה בעיניים. הייתי קם ממוקד מטרה לגייס כסף. הייתי נכנס לישון ושם את הראש במחשבות על 'מה אני עושה מחר'. ראיתי שבסייעתא דשמיא זה מצליח מאוד, שנכנס כסף לערוץ, שמחזירים את החובות. זו באמת הייתה תקופה של מסירות נפש".

יש לך סיפור מיוחד משהו שלא תשכח לעולם?
 "יום אחד התקשרו אלינו מאזינים מנתיבות והתלוננו שלא שומעים את השידור. התנעתי את הרכב ונסעתי לנתיבות. אומנם 12 בלילה אבל יש יהודיה מבוגרת שמחכה לשמוע את קול התורה, אז נוסעים. אני מגיע לשם, לוקח את הסולם מהגינה שלה, מניח אותו על הקיר, ונכנס מתחת לרעפים, לבדוק מה הבעיה שם, היה חשוך, לא ראיתי כלום. התקרה שלה הייתה כמו תקרת ריבועים כזאת, כל 80 ס"מ בערך יש לוח, כמו פרגולה, ומתחת לזה יש גבס. ואני הולך על אותו הגג, חושך מוחלט, ופתאום... טראח! מעדתי ואני נופל פנימה על השולחן של הסלון. והאישה: 'אה ווילי, רבי שמעון בר יוחאי! רבי שמעון בר יוחאי!' כל התקרה קרסה! התקשרתי לבן של אותה גברת הסברתי לו את המצב. אמרתי לו: 'שמע, אני מצטער...' היו הרבה הרבה סיפורים אז. אבל לא ויתרתי. כל הרגל שלי הייתה דם, כולי פצוע, לא עזבתי את המקום עד שהמשדר שלה חזר לעבוד והיא הצליחה לקלוט את השידור".

איך באמת בבית היו מקבלים את כל "ההקפצות" הפתאומיות האלו?
 "את זה אתה צריך לשאול את אשתי. היא הייתה לבד עם שמונה ילדים, בקושי ראתה אותי. הרבה פעמים בלילות הייתי יוצא, מתקן תקלות וחוזר רק לקראת הבוקר. לימים אשתי הצדקת גם שידרה בערוץ, עד שרבי אלעזר הורה לנו להפסיק את שידורי הנשים ואז היא הפסיקה. גם אשתי מסרה נפש בשביל הערוץ. אין מה לעשות, זה מתחיל ממך וכל בית הבית נגררים אחריך. זו הייתה המהפכה שלנו".

מה הייתה התגובה של הציבור לערוץ?
 "חבל על הזמן! כל מקום שיצאנו אליו בחוץ, אנשים היו מזהים אותנו לפי הקול ואומרים: 'אתם מחזקים אותנו', או 'הצלתם לנו את החיים, בזכותכם יש לנו שלום בית'. אני זוכר סיפור של אישה אחת ששמעה את התוכנית של הרב דוד בן חיים שדיבר על כיסוי ראש, וקיבלה על עצמה לשים כיסוי ראש. היום גם היא חרדית וכל המשפחה שלה, בעלה, הבנים, הבנות, החתנים, הכלות. כולם חרדים".

אבל ההשפעה לא הייתה רק ברמה הדתית. בזכות השידורים נוצרה גם מהפכה של נתינה וחסד.
 "בזכות השידורים שהיינו עושים לפני פסח היינו מגייסים תרומות מאנשים וקונים לאנשים נצרכים מוצרים לחג. יותר מזה, אנשים היו מגיעים - בעקבות הקריאה שלנו בשידור - כדי לסייע לנו באריזה של המוצרים לקרטונים. מכל הארץ הגיעו, גם חילונים לגמרי, כדי לעשות את המשלוחים של הקרטונים עד לבתים של מי שזקוק, מהדרום ועד הצפון, והכול בהתנדבות. זו הייתה מהפכה של ממש לשמח אנשים בחג. היינו מקבלים מאות מכתבים ממשרד הרווחה כדי לעזור למשפחות נזקקות לחג, עם הכתובת שלהם, כדי שיקבלו ארגז של קמחא דפסחא".

אחת הדרכים של דור המייסדים להגיע לקהל הרחב, הייתה בזכות מעמד תיקון הנפטרים המפורסם של המקובל האלוקי רבי יהודה פתיה זיע"א, שעורכים בערוץ כבר יותר מ־30 שנה.
 "כשרק התחילו עם התיקון הקדוש הזה, אני לא האמנתי בו. אומנם הייתה הצלחה גדולה ברוך ה', אבל אני עדיין לא האמנתי. עד שבאחד הלילות חלמתי חלום. ראיתי אותי ואת הרב שלום אזולאי שיחיה והרב בן לולו נוסעים בעליות של ירושלים בדרך לכותל המערבי. אנחנו עולים בכביש 1 מכיוון שורש, מה שנקרא היום קרית יערים. פתאום מגיע רכב מצד שמאל, עוקף אותנו, ומסמן לנו לעצור בצד. עצרתי בצד את הרכב. כל זה בחלום, כן? פתאום מגיע אלינו אדם, ושואל אותי: 'אתה יודע מי אני?' אני אומר לו: 'לא, אין לי מושג'. הוא שואל לאן אנחנו נוסעים ואני עונה לו שאנחנו נוסעים לכותל. ואז הוא אומר לי: 'אז אנחנו באים איתכם'. אותו אחד הולך לוואדי שם, וקורא לחברים שלו. פתאום אני רואה שעולה קבוצה של עוד 15 חבר'ה. 'איך תיכנסו פה כולם? זה פרייבט!' אני אומר לאיש הזה בחלום. הוא אומר לי: 'אל תדאג, אנחנו לא תופסים נפח'. שאלתי אותו: 'איך זה, מי אתם?' והוא ענה לי: 'אנחנו הנרצחים בפיגוע בקו 405, שמענו שאתם עושים תיקון לנשמות הנפטרים. אנחנו רוצים שתיקחו אותנו איתכם'. בבוקר הגעתי למשרדים של הערוץ, וחיפשתי את נרצחי הפיגוע, וראיתי את התמונה של האיש שדיבר איתי בחלום. לפני כן לא ראיתי את האיש הזה שבא אליי בחלום מימיי. התחלתי להזיע, כמעט התעלפתי. לקחתי את כל שמות הנרצחים והוספתי את שמם לתיקון".

וואו. הם באו אל הרב בחלום אחר כך?
 "לא, לא באו. לא רציתי גם לפרסם את הסיפור ולעשות מזה רעש, והעדפתי גם לא ליצור קשר עם המשפחות השכולות. אבל ידעתי שזה חלום אמת".

לפני מספר שנים ג' חלה. אירוע לבבי ועוד אירוע לבבי. סך הכול הוא עבר ארבעה צנתורים, ואם לא די בכך - לפני כשנתיים גם קיבל אירוע מוחי.
 "כל הרופאים אמרו שאני לא אצא מזה. אני פה רק בזכות הזכויות שיש לי בערוץ 2000, בזכות המסירות נפש שעשיתי. הקב"ה הציל אותי בזכות זה".

איך אתה רואה את ערוץ 2000 היום?
 "מהפכה. הכול השתנה. הכול השתנה. צוות יותר גדול. אנשי רוח, הרבה רבנים".

בתור מי שהיה טכנאי, שדרן, מגייס כספים - מה היית רוצה למסור לדור העתיד של ערוץ 2000? המפיקים, צלמים, אנשי טלמרקטינג?
 "אני רוצה שתזכרו - במסירות נפש תמיד מצליחים. הקדוש ברוך הוא נותן סייעתא דשמיא למי שמוסר נפש".

מה הרב מאחל לערוץ 2000 בעוד 30 שנה?
 "שימשיך ושיפיץ את אור התורה בכל העולם כולו".

אם היית יכול לומר לעצמך של לפני 30 משהו, מה זה היה?
 "טוב שלא התייאשת, טוב שלא הרמת ידיים".

כשאתה שומע את השם 'ערוץ 2000', מה ההרגשה?
 "ברוך ה' שיש לי זכות להיות חלק מהדבר הזה. כל אדם צריך לרצות להיות חלק מזה. תראה, גם מי שתורם היום לערוץ יש לו זכויות אין־סוף בשמיים. ממש עד אין־סוף. אתה רואה איזו מהפכה: מגזין מיוחד לשבת קודש, שידורים חיים, שיעורי תורה מוקלטים, ברשתות החברתיות. ליווי בטהרת הבית, חוגי בית בכל תחום. אלה דברים שגורמים לי להתרגש".