"הגינה הפכה לבית כנסת, ואז הגיע החלום שטלטל את כולם"

הרב יוסף מתתוב מאלעד סיפר לי סיפור מרגש שראה ממש בעיניו. כשהוא סיפר לי אותו - גם אני התרגשתי
עד דמעות. זה התחיל כשהרב מתתוב החל לאסוף אנשים למניין קבוע. בהתחלה היו כמה אנשים פה, כמה אנשים שם, אבל בהדרגה התגבשה קבוצה קבועה של מתפללים נאמנים. עוד ועוד אנשים הצטרפו, עד שנוצרה קהילת "עטרת יצחק".

הבעיה הייתה שהם נדדו ממקום למקום. כל מי שמכיר את הטרחה הזו יודע כמה זה מתיש. הם חיפשו מקום קבוע, משהו יציב שיאפשר להם להתפלל בשקט. ואז קרה נס קטן. ברחוב אחד בצפון העיר גרה עם בנותיה אישה שבעלה נפטר לפני כמעט שנה. היא שמעה על הקהילה שמחפשת מקום, והציעה את הגינה שלה. "תעשו שם בית
כנסת", אמרה לרב מתתוב. "בקשה אחת יש לי - שזה יהיה לזכרו של בעלי שנפטר השנה".

עבור הרב ובני הקהילה זה היה כמו השגחה פרטית ממש מהשמיים. הם מיד בנו גג לגינה, התקינו מזגנים, הביאו ספר תורה וארון קודש יפהפה, סידרו את השולחנות והכיסאות, הכינו ספרייה קטנה עם סידורים, ואפילו הוסיפו מקרר עם משקאות קרים וחמים. המתפללים שמו לב שבעלת הבית הצדקת ובנותיה לא מפעילות מזגנים בחדרים, כדי שרעש המנועים לא יפריע ללימוד ולתפילה.

ממש חסד שבתוך החסד!

באחד הבקרים, הגיעה הבת של הנפטר ועיניה אדומות מדמעות. "ראיתי את אבא שלי בחלום", סיפרה לרב בהתרגשות. "הוא היה לבוש לבן, הפנים שלו זרחו, והוא חייך חיוך שמח שלא ראיתי מימיי. אבא אמר לי: 'תגידי תודה רבה למי שהקים כאן את בית הכנסת. זה עושה לי נחת רוח כל כך גדול בשמיים, זה מעלה אותי לעולמות
עליונים'". הנה לנו הוכחה חיה שכל פעולה טובה, קטנה כגדולה, יוצרת גלים של ברכה - בעולם הזה ובעולם
הבא. מי יודע כמה "בתי כנסת קטנים" אפשר להקים סביבנו, במעשים פשוטים של נתינה ואהבת חינם.