איתמר צור: אחרי שנה של קרע ופירוד, הקריאה המרגשת לשוב אחד אל השני

איתמר צור קורא לכולנו להתבונן פנימה. הוא מספר שיש בו תמיד שני קולות - אחד צועק, השני מנסה לברוח. כל הזמן אומרים לו לבחור: ימין או שמאל, בעד או נגד, דתי או ישראלי. אבל הוא מרגיש שהוא גם וגם. הקרע הזה, הוא אומר, הוא הדבר ששובר אותו יותר מכל אויב חיצוני.

במשך שנים הוא רב עם עצמו, שונא את עצמו בגלל מילים שאחרים אמרו עליו. ובכל פעם שמישהו פוגע בו, הוא לא נכנע. הוא קם חזק יותר, אבל לא מתוך שנאה: "אני לא שונא אותך, אני שונא את הקרע שמנסים להכניס בינינו".

הלב עייף. לא עייף מהמאבק, אלא מהבדידות. "כולנו הרי רוצים את אותו הדבר, רק שלא תמיד ידענו איך לומר את זה. אז אני אומר את זה עכשיו. לא בצעקות, לא בהאשמות, אלא בלב פתוח".

"אם אני פוגע בך, זה כי אני מפחד. אם אני שותק כשאתה צריך אותי, זה לא כי לא אכפת לי - זה כי אני לא יודע איך להיות שם בשבילך".

כעת אומר איתמר שהלב שלו פתוח. "בימים האלה, אנחנו קמים בלילות, לוחשים מילים שקטות של סליחה, של אחדות, של כאב. אנחנו מבקשים סליחה אחד מהשני וגם ממנו, מי שברא את הכול. כי אם אני לא סולח, אני נשאר תקוע. ואם אני לא מבקש סליחה, אני לא באמת מתחיל מחדש".

איתמר קורא לזכור מי אנחנו באמת. הוא אומר שהגיע הזמן לשוב. שלא נפספס את הרגע הזה. "זו ההזדמנות להתחיל מחדש," הוא מדגיש, "לאחר שנה קשה, לאחר רגעים של פירוד, עכשיו אפשר לעצור, לנשום, ולהבין שהכול בידיים שלנו".

המסר פשוט וחזק: החידוש מתחיל בלב. לא בהצהרות גדולות, אלא במילה קטנה של סליחה, במבט אחד של אהבה, בהושטת יד. הוא אומר שאם נדע להתחבר זה לזה, נגלה שבעצם לא היינו רחוקים כל כך. כולנו רוצים את אותו הדבר - קרבה, אהבה, חיבור.

איתמר מסיים את קריאתו: "אל תפספסו את הרגע. עכשיו הזמן לפתוח את הלב. עכשיו הזמן לשוב באמת".