חרדתיים: למה אנשים מחפשים לדעת מה יהיה בעתיד?

למה אנשים מחפשים לדעת מה יהיה בעתיד?
צורך בשליטה - חוסר הוודאות מאיים על האדם. כשאינו יודע מה יבוא מחר, מתעוררת חרדה. הידיעה, לכאורה, על העתיד מעניקה תחושת שליטה וביטחון, גם אם היא אשליה.

מי שחווה מציאות קשה מחפש נחמה בידיעה שהעתיד יהיה טוב. זהו מנגנון התמודדות, כדי לא להיתקע בכאב ההווה.

פעמים רבות חיפוש העתיד נובע מחוסר יכולת להכיל את ההווה. במקום להתמודד עם מה שקורה עכשיו - קל יותר לדמיין מה שיקרה מחר.

וגם - המוח האנושי מתוכנת להעדיף יציבות וצפויּות. לכן אנשים נמשכים לנבואות, תחזיות וקוסמים, גם אם אין להן ביסוס ממשי. הידיעה, גם אם כוזבת, מעניקה רוגע רגעי.

והרבה אנשים אומרים לעצמם: "כשאגיע לשלב הבא - אז אהיה מאושר. כשאשיג כך וכך - אז אנוח. כשאשנה מקום עבודה, כשאתחתן, כשיהיו לי ילדים, כשאקנה בית… אז סוף־סוף תגיע השלווה". החיים תלויים ב… עתיד.

אבל זו אשליה מתמדת. האדם מגלגל את חייו אל "מחר" שאינו מגיע לעולם, ותמיד מוצא את עצמו ממתין לדבר הבא. הוא חי בדמיון עשיר - אבל בהווה עני!

האמת היא שהשקט הפנימי והעוצמה האישית אינם בעתיד - הם בהווה. ברגע זה, בתוך מה שהחיים מזמנים, האדם יכול לבחור ליצור שינוי, לפעול, להשתפר.

ביהדות, לפי התורה, אפילו נבואה אמיתית איננה באה כדי למסור לאדם שליטה מוחלטת בעתידו, אלא כדי לכוון אותו בהווה. הנביא אומר את העתיד הרע - שישנה האדם את מעשיו בהווה. או את העתיד הטוב - כדי שיישמור האדם על מעשיו הטובים. אין המטרה בידיעת העתיד אלא בחוויית עבודת ה' בהווה.

הנביא מעורר, מזהיר, מחזק - אבל איננו נותן לאדם "קיצור דרך" שיפטור אותו מעבודת היום־יום. ההווה הוא תמיד הזדמנות לשנות את עצמנו ואת עולמנו.

מי שתולה את חייו במה שיהיה - מוותר על הכוח שלו לחיות עכשיו. העוצמה האמיתית של האדם איננה תלויה בידע על העתיד, אלא ביכולתו ליצור הווה.

כך נבנה את העתיד באמת: לא בהמתנה פסיבית, אלא בבנייה אקטיבית של רגע אחר רגע. האדם איננו מוזמן לחפש שלווה בעתיד - אלא למצוא עוצמה בהווה.

התורה מצווה: "תמים תהיה עם ה' אלוקיך" (דברים י"ח). כלומר - עבוד את ה' מתוך אמון וביטחון, מבלי לחקור מה עתיד להתרחש.

הקב"ה נתן בידינו את ההווה בלבד. העתיד נשאר בידיו - כדי שנלמד לחיות באמונה.

ידיעת העתיד מגבילה את תפקוד האדם בהווה. האדם עסוק בעתיד - ושוכח את העיקר: את ההווה. האדם אמור להיות כל־כך מלא בעשייה בהווה, "בכל יום יהיו בעיניך כחדשים", שאין לו זמן, רצון ומרץ להיות עסוק בעתיד.