הרב ניסים יגן זצ"ל מגלה: סוד חינוך הילדים, מילה אחת קטנה

שאלה גדולה עולה בכל בית: במה חשוב להקפיד כשמגדלים ילדים? הרב ניסים יגן זצ"ל הדגיש נקודה שנראית קטנה, אבל יש בה עומק עצום לחינוך.

לא פעם רואים אימא שנותנת לילד ממתק או שכנה שמחלקת סוכרייה. הילד לוקח ואוכל, וזהו. אבל כמה חשוב שההורה יאמר לו: עצור רגע, תברך, וכולנו נענה אחריך אמן.

מדוע זה כל כך משמעותי? כל מצווה שאדם מקיים יוצרת מלאך שלם. אך כאשר מברכים ברכה, המלאך נברא בשלמות רק אם מישהו עונה אחר כך "אמן". אם אין מי שיענה - הברכה אינה נחתמת.

ומעל הכל, השכר של מי שעונה "אמן" אפילו גדול יותר מהשכר של המברך עצמו. שהרי המברך נהנה מאוכל או ממשקה, ואילו העונה "אמן" אינו מקבל דבר לעצמו - הוא רק מאשר ומחזק את דברי הברכה, ומעיד "אמת". לכן מעלתו גבוהה מאוד.

ומה קורה אם אדם נמצא לבדו בבית? הוא מברך "בורא פרי העץ", ואין מי שיענה. רב אלעזר הקליר כותב על כך שבמצב כזה, אם ליבו של האדם מתמלא צער אמיתי על כך שאין מי שיענה אחריו, אם יש בו רצון ותשוקה פנימית לשמוע "אמן" מפי אחר - עצם הכיסופים האלה משלימים את הברכה, ובשמיים בורא הקדוש ברוך הוא מלאך שלם בזכות הרצון הזה.

כמה חשוב להרגיל לכך את הילדים בבית. אם אימא אוכלת משהו, תאמר לילד: "תענה אמן". אם ילד מברך, שאר בני הבית יענו בקול: "אמן". זה לא רק עניין של נימוס או חינוך, אלא יצירה רוחנית עצומה - יצירה של מלאכים קדושים שמלווים את האדם בכל חייו.

הרב יגן היה רגיל לומר: זו לא רק הנהגה לבית, אלא הרגל שצריך ללוות אותנו בכל מקום. בכל מקום שבו שומעים ברכה - לא להשאיר את זה עובר ליד האוזן, אלא להשתדל לענות אמן בקול. כל "אמן" יוצר מלאך, כל "אמן" נרשם בספרים של מעלה.

כשהורים מקפידים להרגיל את ילדיהם לענות אמן, הם לא רק מחנכים אותם לברכות וליראת שמיים, אלא גם מעניקים להם מתנה נצחית - מלאכים שילוו אותם לאורך כל חייהם.