המרק הפשוט מבית סבתא שממלא כל בית

מרק עדשים אדומות לנשמה - מתכון חורפי עם סודות קטנים מהמטבח של סבתא

יש מאכלים כאלה שברגע שהם על האש - כל הבית מתמלא באור.
הריח מתפשט בין החדרים, הילדים כבר מציצים לסיר, והלב מתרחב.
אחד מהם הוא מרק עדשים אדומות, פשוט אך עשיר, שמביא איתו חום של בית, זיכרונות ילדות, וגם הרבה בריאות.

אני זוכרת את סבתא שלי עומדת ליד הסיר הגדול, מוסיפה "קצת מזה וקצת מזה", בלי מדידות, רק מתוך הלב.
והטעם? תמיד מדויק.
הסוד, כך היא אמרה, הוא לא רק בתבלינים - אלא באהבה שאת שמה בסיר.

מצרכים (לסיר בינוני-גדול):

·         1 כוס עדשים אדומות שטופות היטב

·         1 בצל גדול קצוץ

·         2 גזרים בינוניים חתוכים לקוביות

·         2 גבעולי סלרי (עם העלים) קצוצים

·         1 תפוח אדמה קטן או חצי בטטה (למרקם סמיך יותר)

·         2 כפות שמן זית

·         1 כף פפריקה מתוקה

·         1 כפית כורכום

·         1 כפית כמון

·         מלח ופלפל שחור - לפי הטעם

·         7-8 כוסות מים רותחים

·         חופן קטן של פטרוזיליה קצוצה

אופן ההכנה:

1.      מחממים שמן זית בסיר ומטגנים את הבצל עד שהוא זהוב וריחני.
כאן נכנס הסוד הראשון - הבצל הוא "הלב" של המרק, אל תמהרי איתו.

2.      מוסיפים את הגזר, הסלרי ותפוח האדמה/בטטה, ומערבבים עוד כמה דקות.

3.      מתבלים בפפריקה, כורכום וכמון. נותנים להם רגע להתחמם עם השמן - כך הם משחררים את הארומה המיוחדת שלהם.

4.      מוסיפים את העדשים שטופות היטב, מערבבים, ואז יוצקים מעל מים רותחים.

5.      מביאים לרתיחה, מנמיכים להבה, ומבשלים בערך 25-30 דקות עד שהעדשים רכות והמרק מקבל צבע זהוב-כתמתם מושלם.

6.      מתבלים במלח ופלפל. מי שאוהב מרק חלק יכול לטחון חלקית עם בלנדר מוט, אבל אני אוהבת להשאיר אותו מעט "חי".

7.      מוסיפים פטרוזיליה קצוצה ומגישים חם - עם לחם טוב בצד.

טיפ קטן מסבתא:

אם רוצים מרק עוד יותר מנחם - הוסיפו חצי כפית קימל טחון.
זה גם מעשיר את הטעם וגם מקל על העיכול של הקטניות.

למה כדאי לך להכין?

·         בריא: עדשים אדומות מתבשלות מהר, עשירות בחלבון, ברזל וסיבים תזונתיים.

·         פשוט: בלי השרייה, בלי סיבוכים - תוך חצי שעה יש לך סיר מלא כל טוב.

·         מזמין: אין אורח שלא יתאהב בצבע, בריח ובטעם.

בסוף היום, מרק כזה הוא לא רק אוכל - הוא חיבוק בסיר.
והכי כיף? לדעת שאת ממשיכה מסורת ישנה, ומוסיפה לה את החותם האישי שלך.