גדולי הדורות מספרים: רסיסי אור מהקדושים העליונים

בימים של התעוררות, בהם עם ישראל נושא עיניו לרחמי שמים, טוב להיזכר בצדיקים הגדולים שהיו בינינו, וללמוד מהם מהי קדושה, ענווה, ואהבת התורה.

הבבא סאלי זיע"א

הצדיק רבי ישראל אבוחצירא, הבבא סאלי, היה מרבה לשבח את דמותו הקדושה של רבנו יוסף חיים זיע"א, בעל ה"בן איש חי". במיוחד התפעל מתמונתו שהודפסה על כריכת ספרו, ואמר עליה: "זקן מושלם".
לאחר שהיה לומד מספרו, היה מתבונן בתמונה דקות ארוכות, מנשק אותה בהתרגשות ואומר: "צורתו הקדושה חקוקה תחת כסא הכבוד".
בפיו הייתה תמיד האמירה: מי שזכה לראות את חכם יוסף חיים אפילו פעם אחת, חייב לכבדו כבוד גדול, כי הארה נשקפת מפניו. עוד הוסיף: "דמות דיוקנו היא דמות אדם הראשון קודם החטא".

המקובל רבי סלמן מוצפי זצ"ל

בהיותו ילד בן שש, היה הולך שלוש שנים ברציפות לשמוע את דרשות רבנו יוסף חיים.
הוא העיד שכל דרשה שלו הייתה מלאה בפשט, רמז, דרש וסוד, משולבת בסיפורים, משלים והלכות.
ב"שבתות הגדולות" הגיעו לדרשותיו עשרות אלפי יהודים, והעיר בגדד כולה הייתה נעצרת. קולו של רבנו היה מהדהד כפעמונים. האנשים עמדו בחום, שתו מים קרים והאזינו בעיניים דומעות. התחושה הכללית הייתה: "הנה זה בא, משיח בדרך".

רבי יעקב חיים זצ"ל

בנו של הבן איש חי, שכאשר נפטר אביו בי"ג באלול, עלה הוא לדרוש בשבת שובה במקומו. כשהתחיל לדבר קראו לו: "לא שומעים!"
ענה להם: "אתם חושבים שאבי היה מדבר? שכינה הייתה מדברת מגרונו!"
והקהל כולו בכה יחד עמו.

המקובל חכם יהודה פתיה זצ"ל

אמר כי נשמתו של רבנו יוסף חיים היא מימות התנאים. היא ירדה לעולמנו ברחמים גדולים כדי להשקות את העולם מתורתו.
בספרו "הרוחות המספרות" תיאר כי שלושים יום לפני הסתלקותו של רבנו, נשמע קול מהשמים: "הרב של בבל בקרוב יעלה".
שירת מלאכי השרת נשמעה ברחבי הרקיע לכבודו.

רבי בן ציון חזן זצ"ל

תלמידו הקרוב של חכם יוסף חיים, שהיה חזן בבית הכנסת הגדול, העיד ואמר:
"אם היו שומעים לחכם יוסף חיים בדורו, לא היה נחרב המקדש ולא היינו גולים מארצנו".

רבי יצחק כדורי זצ"ל

סיפר שבילדותו נהג לשבת על מדרגות הבימה בבית הכנסת הגדול, ולהאזין בדריכות לדבריו של הבן איש חי.
ילדים רבים היו מנשקים את שולי גלימתו. סביבו ישבו כ־80 מקובלים והקשיבו בדבקות.
באחת הדרשות קיבל ברכה מהבן איש חי לאריכות ימים ושלא יזדקק למשקפיים לעולם - וכך היה.

הגאון רבי ציון אבא שאול זצ"ל

ראש ישיבת פורת יוסף, שהיה מהלל את ספרי הבן איש חי, ואמר: "כל הלומד בהם - זוכה ליראת שמים".

רבי עבדאללה סומך זצ"ל

רבו של הבן איש חי, שהיה מגיע לשמוע את דרשות תלמידו, ואף עמד לכבודו בעת שנכנס להיכל בית הכנסת.

רבי יהושע שרבני זצ"ל

נכנס לבית רבנו ביום ההילולה של אביו, וביקש ממנו חידוש לעילוי נשמתו.
רבנו ביקש פסוק. השיב: "פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון".
על אותו פסוק בלבד חידש הבן איש חי כמאה ועשרים פירושים במשך ארבע שעות.

הגאון רבי אברהם פלאג'י זצ"ל

רבה של איזמיר בתורכיה העיד: "ריח קדושה נודף מספריו של הבן איש חי".

המקובל רבי שמעון אגסי זצ"ל

בהספדו על רבנו, אמר כי נשמתו היא משרש יוסף הצדיק.
וכשם שיוסף נרדף, הושלך לבור ונכלא, כך גם רבנו הושם בכלא על לא עוול בכפו, ונמצא זכאי.
דמותו, טהרתו, סבלו וגדולתו - כיוסף הצדיק.

הראשון לציון מרן הרב מרדכי אליהו זצ"ל

מצאצאי רבנו, ממשיך דרכו, אמר בדרשותיו: "כל מעלת הבן איש חי - בזכות ענוותנותו".

לזכור, להתקשר, להתעלות

יהי רצון שנזכה גם אנו ללמוד מספריו, להתחבר למידותיו, ולזכות שזכותו תגן עלינו ועל כל ישראל.
ובעזרת ה', נזכה לבניין בית המקדש במהרה בימינו, מתוך תשובה, אהבה, ויראת שמים.

בברכה,
המצפה לישועה ולבניין ציון
הרב ארז קדוסי