כוח העל של לטאת המים: נשימה תת ימית בזכות בועת אוויר: פלא מהלך בבריאה

בתוך יערות הגשם הלחים של קוסטה ריקה, הרחק מעין אדם, חי זוחל קטן שבמבט ראשון נראה שגרתי אך בפועל נושא עמו תכונה ביולוגית שמדענים מתארים כבלתי נתפסת. לטאת המים, מין זעיר ממשפחת האנומורפיים, מסוגלת לשהות מתחת לפני המים למשך 16 דקות רצופות מבלי לעלות כלל לנשימה. לא על ידי עצירת נשימתה, אלא באמצעות מערכת צלילה מתוחכמת שבורא עולם טבע בה.

כשלטאת המים נשקפת סכנה מצד טורף - עוף דורס, נחש או יונק טורף - היא צוללת מיד לקרקעית נחל או שלולית, ושם שוהה בדממה. מה שמאפשר לה את ההישרדות המרשימה הזו אינו כישרון של שחייה, אלא יכולת הנדסית ביולוגית מדויקת. היא יוצרת בועת אוויר סביב חוטמה, שבתוכה היא נושמת שוב ושוב את אותו האוויר, באופן שמדמה ציוד צלילה אנושי.

במילים אחרות, הלטאה לוכדת בועה מחוץ למים, שומרת אותה צמוד לפניה ושואפת מתוכה חמצן בהדרגה, תוך סינון דו תחמוצת הפחמן. בכך נוצרת מערכת סגורה של חילוף גזים. מדענים אמריקאים שחקרו את התופעה פרסמו ממצאים בכתב העת Journal of Experimental Biology, וציינו כי מדובר במנגנון אבולוציוני ייחודי הדומה לשנורקל מובנה.

אלא שמעבר לעניין המדעי, הציבור שומר התורה רואה כאן ביטוי מובהק של עומק הפסוק "מה רבו מעשיך ה', כולם בחכמה עשית" (תהילים ק"ד). כיצד ייתכן שלטאה זעירה, ללא שכל, ללא טכנולוגיה, ללא מודעות, ניחנה במערכת תחכום ביולוגית כה מתקדמת - אם לא מתוך יד מכוונת ובריאה תכליתית?

רב מוכר בירושלים שהתבקש להגיב אמר לכתבנו: "אין כאן רק פלא ביולוגי, יש כאן שיעור באמונה. הקב"ה נתן לכל בריה את כליו לשרוד. אם כך דואג לשפלה שבבריות, קל וחומר לבניו - בני אדם, ובמיוחד עם ישראל."

בימים שבהם המדע חוקר לעומק את מנגנוני ההישרדות של בעלי החיים, הלטאה הזו, שאינה גדולה יותר מאצבע של אדם, מזכירה לכולנו את העיקרון הבסיסי של אמונה. הכול מדויק, מתוכנן ומתוזמר עד לפרט האחרון.