יערות מדיירה: מראה גן עדן, זיכרון עולם ומה שלימדו אותנו העצים

הצילום עוצר הנשימה מתוך יער הדפנה הקדום שבאי מדיירה פורטוגל מציג מראה כמעט לא אנושי. עצים עבותים, מעוקמים ברוח, שורשיהם חשופים ואחוזי טחב ירקרק, וענפים מתפתלים מעלה כמו ידיים בתפילה. הערפל ששוטף את הקרקע והאור המסונן מבעד לעלווה יוצרים תחושת עומק בלתי מוסברת. תחושה של קדושה.

מי שזכה לשוטט ביערות מדיירה יודע. אין מדובר בעוד חורשה אלא בשריד חי לאחת המערכות האקולוגיות הקדומות ביותר באירופה. יערות אלו המכונים יערות לאוריסילבה הוכרו כאתר מורשת עולמית על ידי אונסק"ו ושומרים בתוכם זנים נדירים של צמחים ועצים ותחושת נצח.

כי האדם עץ השדה ומה רואה יהודי בתוך היער

כשיהודי מתבונן בנוף כזה הוא איננו רואה רק יופי. הוא שומע מסר. התורה עצמה מלמדת אותנו
כי האדם עץ השדה (דברים כ יט). ומה דומה ביניהם

העץ כמו האדם נדרש לשורש יציב, לגזע ישר וליכולת להצמיח פרי. גם אם ענפיו מתעקמים ומתקמטים מרוח ומסערה, אם השורש טהור הוא ימשיך לצמוח. כך בדיוק גם האדם.

כמו העצים שבמדיירה שעומדים מאות שנים בתוך ערפל לחות וקור אך ממשיכים ללבלב, כך גם הנשמה היהודית. היא עשויה להיקלע לגלות לריחוק לערפל של זהות. אך כל עוד יש בה שורש יש תקווה.

מה מסתתר באי הפורטוגלי ומה נשתכח

יהודים חיו בפורטוגל מאות שנים עד שהאינקוויזיציה גירשה והשמידה כמעט כל נוכחות יהודית גלויה. יערות כמו אלו שבמדיירה היו לעיתים גם מקום מסתור פיזי או רגשי עבור משפחות אנוסים ששמרו בסתר על יהדותם.

כיום דווקא מתוך יופי הטבע של פורטוגל אנו שואלים
האם ניתן להצמיח מחדש? האם בין העצים האלה יש מקום גם לתפילה לזיכרון ולשיבה אל השורש?

עץ החיים ולא עץ הדמיון

יער מדיירה הוא פלא בריאה אבל הוא גם קריאת התעוררות. לזכור מאין באנו ולאן אנו הולכים. לא להסתפק בטיול גשמי אלא לשאול מהי הדרך הרוחנית שאני הולך בה

התורה כותבים חז"ל נמשלה לעץ חיים. ומי שאוחז בה לא רק מתבונן בטבע אלא הופך לחלק מן הבריאה האלוקית עצמה.