עדות אישית מההפגנות: "אתם תזדעזעו ממה שאני ראיתי"

איתמר צור מתאר כיצד חלף ליד הפגנה וחש תחושת דז'ה וו חזקה, ממש כמו בימים שלפני השביעי באוקטובר. המראה הזה החזיר אותו לשאלה הכואבת - האם עם ישראל למד את הלקח? מצד אחד עדיין רואים מחלוקות ומתח פנימי, אך לדבריו יש גם תחושה של שינוי תודעתי מאז אותו אסון.

היום, הוא אומר, רוב מוחלט של העם מבין שאין לנו על מי להישען אלא על הקב"ה, ויודע שהשנאה והפילוג מביאים רק נזק. הלב הישראלי רוצה הפוך - אהבה, אחווה ושלום, רצון לראות את חמאס מובס ואת החטופים חוזרים הביתה. מתוך ההכרה הזו, יש הבנה שהאחדות והאמונה הן המפתח לשמירה על העם ועל הארץ.

בסיום דבריו הוא קורא להסתכל בעין טובה גם על משתתפי ההפגנה, לדון אותם לכף זכות ולזכור שרבים מהם פועלים מתוך כאב אמיתי ורצון כנה לגאולת החטופים. במקום להיגרר אחרי מתסיסים ומדון, הוא מציע להרבות באהבת חינם, באמירת תהילים ובחיזוק הקשר עם בורא עולם. כך, באחדות ובאמונה, נוכל להתקרב לגאולה השלמה ברחמים ובאהבה.