לא רק טבע, מסע של נשמה: מה מלמדים יערות לארוסילבה על הקשר שלך עם הבורא?

יש מקומות בעולם שמזכירים לאדם, גם בלי מילים, שהעולם הזה איננו יצירה אקראית. המפגש עם יערות הלארוסילבה (Laurisilva) שבאי מדיירה הוא בדיוק חוויה כזו - יערות קסומים, שופעי ירק ומים, בהם צמחייה נדירה שאינה קיימת בשום מקום אחר עלי אדמות. מי שנכנס פנימה, מרגיש כמעט כאילו עבר לשעה קלה לעולם אחר, רטוב, חי ונושם, ובו כל צמח, כל טיפה וכל קרן אור הם חלק ממנגינה אלוקית מושלמת.

בתורה נאמר: "מה רבו מעשיך ה', כולם בחכמה עשית" (תהילים ק"ד, כ"ד). חז"ל מלמדים שבכל עלה ובכל עשב יש חיות רוחנית, ניצוץ אלוקי המקיים אותו בכל רגע. יערות מדיירה הם המחשה מוחשית לפסוק הזה, עשרות מיני צמחים שאין כמותם בעולם, שכולם מתקיימים באיזון עדין של מים, אור ואדמה. ההבנה הזו מזכירה לאדם שהקב"ה ברא כל פרט בבריאה לצורך ותכלית, ושום דבר אינו מיותר.

ההליכה בשבילים הצרים, לצידם קירות ירוקים מכוסים בטחב ובשרכים, והמים הנוזלים במפלים דקים, מעוררת בלב תחושה של "מה גדלו מעשיך ה'". אין כאן רק יופי חיצוני; יש כאן תזכורת חיה לגן העדן שאיבדנו, ולתקווה לעולם מתוקן שבו הטבע והאדם חיים בהרמוניה שלמה.

חז"ל אמרו במסכת אבות (פ"ג, מ"ז): "המתהלך בדרך ושונה, ומפסיק ממשנתו ואומר: מה נאה אילן זה ומה נאה ניר זה - מעלה עליו הכתוב כאילו מתחייב בנפשו". מפרשים רבים מסבירים שאין הכוונה שלא לשים לב ליופי הטבע, אלא להפך, שיש לראות בו חלק מהלימוד עצמו. אסור שההתפעלות תגרום לניתוק מהמטרה הרוחנית, אלא עליה לשמש כמנוף להתבוננות ולהכרת הבורא.

כשעומדים מול מפל שוצף או מול צמח זעיר שצומח בסדק סלע, אפשר להיזכר בדברי הרמב"ם בהלכות יסודי התורה (פ"ב, ה"ב): "כיצד היא הדרך לאהבתו וליראתו? בשעה שיתבונן האדם במעשיו וברואיו הנפלאים... מיד הוא אוהב ומשבח ומפאר, ומתאווה תאווה גדולה לידע את השם הגדול".

במסורת היהודית, המים מסמלים את התורה - "הוי כל צמא לכו למים" (ישעיהו נ"ה, א'). והנה, המפלים ביערות מדיירה נמשכים ממקור נסתר בראש ההר, זורמים לכל עבר, ומשקים את הצמחים מכל הסוגים. כך גם התורה, שמקורה בשורש עליון, זורמת ומשפיעה חיים לכל יהודי בכל מצב, אם רק יפתח את ליבו לשתות ממנה.

לכן, מסע במדיירה איננו רק טיול גיאוגרפי, הוא יכול להיות גם מסע פנימי. כל צעד בשביל הרטוב יכול להזכיר לאדם את דרכו בעולם: לשאוב מהמקור, לגדול ולצמוח, ולהיות חלק מההרמוניה האלוקית הגדולה.

בסופו של דבר, יופיים של יערות מדיירה איננו מטרה בפני עצמה, אלא חלון אל נצחיות הבריאה ואל נצחיותו של הבורא. מי שמטייל שם מתוך עיניים של אמונה לא רק רואה את המים נופלים, אלא שומע בהם את קולו של הבורא הקורא: "התבוננו ביופי שבראתי ותדעו לפני מי אתם עומדים".