רבי מאיר לימד אותנו: גם כשנופלים, הלב יכול לקום מחדש

יש זמנים שבהם התחושה היא שאין יותר לאן ללכת. הדלתות נסגרות, הלב מתכנס פנימה, והאור דועך לאט. דווקא שם, דווקא בתוך העייפות הרוחנית או הכאב הנפשי, נולד הרגע שבו מתחילה הדרך חזרה.

רבי מאיר, מגדולי תלמידיו של רבי עקיבא, ידע היטב מהו שבר. אחרי פטירתם של עשרים וארבעה אלף תלמידים, העולם של תורת רבי עקיבא כמעט קרס. התחושה הייתה קשה מנשוא, כמעט בלי תקווה. אבל רבי מאיר בחר אחרת. הוא לא שקע באבל, לא התייאש מהעתיד. הוא לקח נשימה עמוקה, קם, ובנה את ההמשכיות. מתוך האפר, הוא הצמיח להבה.

המסר שיצא מהבחירה הזו מלווה אותנו עד היום. לא משנה היכן אדם נמצא, כמה התרחק, כמה פישל, או כמה הוא מאוכזב מעצמו. תמיד אפשר לפתוח דף חדש. השם יתברך לא מוחק אף אחד. הנשמה תמיד נשארת יקרה, תמיד שווה את ההשקעה.

 איתמר צור אומר זאת בפשטות נוגעת:
"מה שרבי מאיר הוכיח לדורות זה שאדם לא נמדד לפי הכישלון אלא לפי מה שהוא עושה אחריו. לפעמים מילה אחת, משפט אחד, מחזירים לאדם את הקשר לעצמו ולבורא."

ואולי זה בדיוק מה שמישהו בסביבה שלך צריך לשמוע היום. תזכורת קטנה לכך שהוא לא לבד. שהוא עדיין אהוב. שהוא עדיין בן של מלך.