
לקראת שבת

שבת זו נקראת כך על שם ההפטרה הפותחת במילים: "חזון ישעיהו בן אמוץ אשר חזה על יהודה וירושלים" (ישעיהו א׳). זהו "חזון קשה", נבואת תוכחה חריפה שמופיעה ממש לפני החורבן, ונקראת ברוב עדות ישראל בשבת שלפני תשעה באב.
ההפטרה מתארת את מצבו הרוחני של עם ישראל ערב חורבן הבית הראשון: "ידע שור קונהו... ישראל לא ידע... כולו אוהב שוחד ורודף שלמונים". לפי חז"ל, חטאים אלו הובילו לגלות עשרת השבטים ולחורבן הבית. ההפטרה מבקשת לזעזע - אך גם להחזיר בתשובה.
שבת זו היא השלישית והאחרונה מבין שלוש שבתות הפורענות - "תלתא דפורענותא". היא נופלת בתוך "תשעת הימים" שמתחילים בראש חודש אב, ולרוב סמוכה ממש לתשעה באב. על אף עיתויה, לא נוהגים בה מנהגי אבלות - מותר לאכול בשר, לשתות יין וללבוש בגדי שבת.
אצל האשכנזים, נהוג לשלב בשבת זו רמיזות לאבלות:
בשם המהרש"ם מבערזן מובא כי בימים אלו, כאשר יהודי מתפלל בלב נשבר, תפילתו מתקבלת ביותר - "תפילה לעני כי יעטוף". הכאב, הצער וההכנעה - פותחים שערי שמיים. דווקא מתוך השבר נולדת קרבה מחודשת לבורא.
הצדיק מברדיטשוב הסביר: "חזון" - מלשון ראיה. בכל שנה בשבת זו הקב"ה מראה לכל נשמה את בית המקדש השלישי, עומד מוכן בשמיים, ממתין לרדת. אלא שזו ראייה נשמתית בלבד - ומי שיתקן את מעשיו, יזכה לראותו גם בעין גשמית: "שובו אלי ואשובה אליכם".
ה'שם משמואל' מביא בשם ה'יהודי הקדוש' כי דווקא בשבת זו מתעוררת אהבה גדולה של ה' לעמו, כמו אדם הנפרד מאהובו ומרגיש געגועים עזים. כך השבת הופכת להיות עת רצון עצומה - "שבאה שבת, באה מנוחה", והדינים הכבדים של בין המצרים - נמתקים ברחמי השבת.
מתחילים את השנה עם זכויות של זיכוי הרבים וזוכים בשפע עצום - לחצו כאן >>>
מצאתם טעות בכתבה? כתבו לנו