הוא לא מדבר, לא כותב - אבל יודע דבר אחד שאנשים שוכחים | הרב זמיר כהן עם תובנה חזקה במיוחד

הוא לא מדבר, לא כותב מכתבי תודה, לא שולח הודעות "מעריך מאוד". אבל הכלב - כמו שהרב זמיר כהן מדגיש - יודע דבר אחד שאפילו בני אדם שוכחים לפעמים: לא שוכחים טובה.

תראו איך הכלב מתנהג. הוא לא נובח על כולם, הוא לא מתרפס לכל עובר אורח. הנאמנות שלו שמורה - לבעלים שלו. למה? כי שם נמצאת ההכרת הטוב.
“זה שנותן לי לאכול. זה שדואג לי, שמכסה אותי בלילה. אני לא שוכח לו.”

וכאן מגיעה הנקודה שחודרת פנימה:
אם כלב - חיה בלי דעת, בלי הבנה עמוקה - מרגיש חובה להחזיר טובה,
איך יכול להיות שלפעמים דווקא אנחנו, בני אדם עם לב ונשמה,
שוכחים מי עשה למעננו, ומוחקים באחת את כל מה שהיה?

המסר של הכלב - כל כך פשוט, שכל כך קשה ליישם:
אל תהיה כפוי טובה. גם אם הדרך הסתבכה, גם אם אתה כבר במקום אחר - אל תשכח מי האכיל אותך כשהיית רעב, מי האמין בך כשעוד לא האמנת בעצמך.

אולי בגלל זה דווקא הכלב, מכל בעלי החיים, זכה להיכנס לרגע אחד בתורה - כשנאמר: "ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו..." - כי לפעמים, דווקא השתיקה של מי שנשאר נאמן, היא הקול החזק ביותר.