דו"ח חדש חושף: רוב הישראלים סובלים ממחסור חמור - בלי לדעת בכלל

למרות שאנחנו חיים בארץ מוקפת ים - דווקא אצלנו, בישראל, קיים חוסר מדאיג באחד המרכיבים החשובים ביותר לבריאות הגוף: יוד. מדובר במינרל שהגוף זקוק לו כדי שבלוטת התריס תפעל כשורה, ושמערכת העצבים והמוח יתפתחו באופן תקין - במיוחד אצל תינוקות וילדים.

דו"ח חדש מבית מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית, שהגיע לידי חברי הכנסת השבוע, מצביע על פער חמור בין ישראל לבין רוב מדינות העולם. לפי הנתונים, רק אחד מכל שמונה ישראלים משתמש באופן קבוע במלח מועשר ביוד - לעומת כמעט תשעה מכל עשרה בעולם.

מלח בלי יוד - ומים בלי מינרלים

ישראל, מהמדינות המובילות בשימוש במים מותפלים, מפסידה בתהליך ההתפלה גם את היוד הטבעי שהיה אמור להגיע אלינו דרך השתייה והמזון. לא רק שהיוד מוסר מהמים - אלא שגם היבולים החקלאיים, הדגים, והבשר - מושפעים מכך. התוצאה: שרשרת מזון דלה ביוד.

הנתונים, לדברי כותבי הדו"ח - ד"ר מאיה שדה ופרופ’ נדב דוידוביץ' - "חמורים במיוחד כשמדובר בנשים הרות ובילדים קטנים. מחסור ביוד בגיל הרך עלול להוביל לבעיות שפה, פגיעה בהתפתחות הקוגניטיבית, ולעיתים אף לירידה קבועה ברמת האינטליגנציה".

וזה כבר ניכר בשטח

בין השנים 2016 ל־2022 נרשמה עלייה משמעותית בעיכובים בהתפתחות הדיבור בקרב פעוטות - עלייה שאינה תלויה ברמת ההשכלה של ההורים. רמות היוד שנמדדו בשתן של ילדים בישראל - 80 מיקרוגרם לליטר - נמוכות בכ־20% מהרמה המומלצת על ידי ארגון הבריאות העולמי.

העולם כבר הבין - וישראל עדיין מהססת

יותר מ־120 מדינות קיבלו כבר החלטה ברורה: להוסיף יוד למלח כחובה רגולטורית. רק בישראל, המהלך מתעכב, והמלח הרגיל בסופר - דל ביוד. משרד הבריאות הכיר כבר לפני שנים בחומרת המצב - אך התקנות טרם נחתמו.

במרכז טאוב קוראים כעת לצעדים ברורים: להפוך את מלח היוד לברירת המחדל, לעקוב אחרי נתוני היוד ברמה לאומית, ולהשיק קמפיין הסברה נרחב שיביא את הנושא לידיעת כלל הציבור.

לא רק עניין של בריאות - אלא של אחריות

בציבור החרדי, שמקדש את ערך "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם", מדובר בעניין מהותי. אם אפשר בפעולה קטנה למנוע נזק גדול - זו חובה הלכתית ומוסרית. יוד אולי לא נשמע כמו עניין בוער -אבל כשזה נוגע להתפתחות ילדים, זה בהחלט עניין של חיים.