״לא נפקד ממנו איש״: הרב מרדכי דיין חושף את סוד המלחמה שהוכרעה בכוח התפילה

בתוך ים הסיפורים התנ"כיים על קרבות, גבורות ותשועות, ישנה מלחמה אחת שלא דומה לשום מלחמה אחרת. היא לא התרחשה מתוך איום ישיר על הגבול, לא הייתה תגובה לאירוע טרור או התגוננות מפני אויב - אלא מלחמה יזומה, מוצהרת, רוחנית באופייה.
זו הייתה מלחמת מדיין - והשלכותיה לדורות אינן רק היסטוריות, אלא גם חינוכיות ונפשיות.

הרב מרדכי דיין מציב את מלחמת מדיין כהדגמה יוצאת דופן לכוחה של האמונה, ומציע מבט מעמיק על מה שבאמת עמד מאחורי הניצחון.

למה נלחמנו במדיין?

שלא כמלחמות אחרות, לא מדובר כאן באויב שפלש או איים צבאית. העילה למלחמה הייתה מוסרית ורוחנית: המדיינים שלחו את בנותיהם כדי לפתות את בני ישראל, והביאו אותם לכדי חטא בפריצות ובעבודה זרה.
המעידה הזו לא נשארה בתחום הרוח בלבד - היא גררה אסון כבד: מגפה שקטלה 24,000 מישראל. בעקבות זאת, בא הציווי האלוקי למשה: "נקום נקמת בני ישראל מאת המדיינים".

מלחמת מדיין, אם כן, לא הייתה נקמה אישית - אלא נקמת השם. מלחמה למען כבוד שמיים.

ניצחון ללא אבדות - האם ייתכן?

לקרב יצאו 12,000 לוחמים - אלף מכל שבט. מולם עמד צבא מדייני שגרר אחריו עשרות אלפי שבויים, מאות אלפי ראשי צאן ובקר, ושלל עצום. ובכל זאת, כששבו המפקדים למשה, הם מדווחים דבר בלתי נתפס:
"ולא נפקד ממנו איש" - אפילו חייל אחד לא נהרג. אפס אבדות.

איך ייתכן? הרי אפילו בקרבות עם ניצחון ברור, ישנם נפגעים. כך פועלים חוקי הטבע והמלחמה. אך כאן, מתברר, התרחש משהו אחר לגמרי.

הסוד מאחורי הניצחון

חז"ל מגלים את הסוד: מול כל אלף לוחמים - עמדו אלף מתפללים. לא רק לוחמה בשטח, אלא לוחמה ברוח.
עם ישראל, אומרים חז"ל, מנצח לא בכוח - אלא בקול. "הקול קול יעקב", "לא בחיל ולא בכוח - כי אם ברוחי אמר ה'".

הרב מרדכי דיין מדגיש: "אלף יצאו למלחמה - ואלף עמדו בתפילה. זה היה צבא כפול: גוף ונשמה, חרב ותפילה. והניצחון המוחלט - בא בזכות התפילה, בזכות האחדות הזו בין הפועל לבין המתפלל".

מסר לדורנו

בדור שבו מלחמות מוכרעות באמצעות מערכות טכנולוגיה מתקדמות, מודיעין, לחימה פסיכולוגית ותקשורת - קל לשכוח את הכוח הפשוט אך העמוק של תפילה, של פה המדבר אל בוראו.

מלחמת מדיין מזכירה לנו: המימד הרוחני במלחמה הוא לא תוספת - הוא תנאי לניצחון.
הגבורה לא נמדדת רק באומץ הלוחם - אלא גם באמונה של אלו שעומדים מאחוריו, מתפללים עליו, שומרים על טהרת המחנה.

כך נבנה כוחו של עם ישראל לדורות - לא רק במערכות קרב, אלא בזכות הכוח שלא רואים במפה: התפילה, ההתייצבות הפנימית, ותחושת האחריות הרוחנית.