יהדות
הרב אייל אונגר מזהיר: זה לא דקדוק במצוות - זו עבודת חרדות
כשקיום ההלכה מונע לא מאהבת השם אלא מהפחד להיכשל – האדם עלול להפוך לעבד של קול פנימי שופט. כך תזהו אם זה קורה גם לכם
תגובה אחת
אא
הרב אייל אונגר. (צילום: השימוש בסרטון נעשה על פי סעיף 27א בכפוף לחוק זכות היוצרים. בעל זכות היוצרים זכאי לבקש את הסרת הסרטון מ- [email protected])
בזירה הרוחנית, קו הגבול בין עבודת השם לשמה לבין דפוס אובססיבי סמוי - עלול להיות דק, מטושטש, ולעיתים אף מבלבל את האדם עצמו. הדקדוק במצוות, שהוא אידיאל נעלה בתרבות ההלכתית, עלול להפוך - אם הוא נובע ממניעים לא נכונים - למנגנון של חרדה פנימית מתמשכת.
לדברי הרב אייל אונגר,ראש בית ההוראה מרכז אילן, ראש כולל יגדיל תורה בית וגן ההבדל המהותי בין מדקדק במצוות לאדם אובססיבי בקיום מצוות אינו טמון בכמות המעשים או ברמת ההקפדה, אלא בתחושת הנפש המלווה את העשייה.
"אדם שמקיים מצוות מתוך אהבת השם, שמחה ותחושת שליחות - גם אם הוא מחמיר או מדקדק בפרטים - חש התרוממות, התקדמות רוחנית, וסיפוק מהמאמץ עצמו. לעומת זאת, כשמנוע פנימי של חרדה, אשמה או פחד מעונש דוחף את האדם - אין זו עבודת ה' אלא עבודת חרדות", מסביר הרב אונגר.
עבודת השם - או עבודת השלמות?
אדם הלכתי בריא, גם כשהוא מחמיר, עושה זאת מתוך רצון לקרבה - לא מתוך שיתוק. הוא רואה בכל דקדוק עוד הזדמנות להדר, אך אם אינו מצליח - הוא סולח לעצמו, מתקן וממשיך הלאה. לעומתו, אדם בעל נטייה אובססיבית חי בתחושת חוסר שקט מתמיד. הוא מתיש את עצמו בניסיונות לשלמות, וגם כשהוא מצליח - הספקות ממשיכים להציק לו.
"האובססיבי לא באמת מחפש את קרבת הבורא - אלא את תחושת השליטה. אם משהו אינו ב־100%, הוא נשבר. לא מתוך ענוה, אלא מתוך חרדה פנימית שלא קשורה לקב"ה - אלא לקול פנימי ששופט ומעניש ללא הרף", אומר הרב אונגר.
אפילו פנייה לרב - שמהווה כלי הלכתי קלאסי ליישוב ספקות - אינה משחררת אותו באמת. גם לאחר שקיבל תשובה, ליבו עדיין הומה חששות: אולי הוא לא ניסח נכון את השאלה? אולי הרב לא ירד לעומק הבעיה? אולי, אולי, אולי...
הלכה או נפש?
"התופעה אינה נוגעת להלכה - אלא לנפש", מדגיש הרב אונגר. לא כל חומרה היא אובססיה, כמובן. ההבחנה נעשית לפי התחושות הפנימיות: האם האדם מתמלא שמחה ורוגע כשהוא מדקדק, או שמא הוא נותר מתוח, עייף, ומיוסר?
דמותו של ירא שמיים אינה אמורה להיראות כמו מי שהולך על ביצים. יראת שמיים אמיתית היא נביעה של רצון לקדושה, כבוד ואהבה לבורא. היא מזכירה אדם שמנקה את ביתו לפני בואו של אורח חשוב - לא כי הוא חושש מהתגובה, אלא כי הוא רוצה לכבד באמת.
בסופו של דבר, השאלה היא לא רק מה עושים - אלא מאיפה זה בא. עבודת השם אמורה לרומם את האדם, לא לשעבד אותו לקול פנימי שמאשים, מייסר ומוחק כל תחושת הישג.
להמשך קריאה
מתחילים את השנה עם זכויות של זיכוי הרבים וזוכים בשפע עצום - לחצו כאן >>>
מצאתם טעות בכתבה? כתבו לנו
שידור חי
