9/11: המצווה ששינתה גורל והצילה אלפים ביום הכי שחור באמריקה

בדבר תורה לפרשת בלק, שיתף הרב יהונתן ענבה בסיפור עוצר נשימה, כזה שחוצה את גבולות ההיגיון אך בו בזמן מעמיק את ההבנה על הכוח הגנוז במצוות שבין אדם למקום. הסיפור שהתרחש בשעות הבוקר של ה־11 בספטמבר 2001 סובב סביב יהודי בשם דייוויד מילר, איש עסקים שעמד לעלות על טיסה 175 של חברת "יונייטד איירליינס", שעתידה הייתה להתרסק אל תוך המגדל הדרומי במרכז הסחר העולמי שבניו יורק.

לדבריו של הרב ענבה, מילר היה כבר סמוך לשער העלייה למטוס, כשבידו האחת מזוודת עסקים, ובידו השנייה תיק התפילין האישי שלו עתיק, מהוה, אך יקר ללבו. בדיוק ברגע שבו היה אמור להיכנס למטוס, קיבל שיחת טלפון מאשתו. הוא הניח את התפילין לרגע על אחד הספסלים הסמוכים, ענה לשיחה, ולאחר שסיים נכנס למטוס, התיישב, חגר את חגורת הבטיחות, ורק אז שם לב: התפילין נשארו מאחור.

מילר פנה מיד לצוות המטוס והתחנן שיאפשרו לו לצאת ולהחזיר את התפילין. הדיילים סירבו שוב ושוב, על אף שהמטוס טרם המריא. לבסוף, לאחר עיכוב ממושך של כרבע שעה נאמר לו: "אנחנו נפתח את הדלת, אבל אם תצא לא תוכל לשוב". הוא הסכים, יצא במהירות, מצא את התפילין, חזר אך הדלת כבר נסגרה, והמטוס התגלגל לעבר המסלול.

תחושת אכזבה צורבת אפפה אותו אך היא הפכה בתוך דקות לתדהמה מוחלטת. המטוס שממנו ירד טיסה 175 התרסק לתוך המגדל הדרומי. אף אחד מנוסעיו לא שרד.

אלא שמעבר להצלתו האישית, מדגיש הרב ענבה בדבריו לפרשת בלק את ההיבט הרחב יותר: העובדה שמטוס זה המריא באיחור של כ־15 דקות, גרמה לכך שהמגדל הדרומי לא נפגע מיד לאחר הראשון אלא זמן מה אחריו. פער זה איפשר למאות, ואולי אלפים, מיושבי המגדל להתפנות ולברוח. "בזכות תיק תפילין ניצלו חיים רבים", אמר הרב.

ומסיים בענבה ובחדות: "אנחנו לא תמיד רואים את השכר של המצוות, אבל לפעמים, הקדוש ברוך הוא נותן לנו הצצה ומראה איך תפילין, תפילה או מעשה טוב מזיזים עולמות שלמים. בואו נתחזק בזה. זה לא רק בשבילנו זה בשביל עם ישראל כולו".