איך הרגל יומיומי "פשוט" הפך להתמכרות סמויה?

הם זמינים בכל קופה בסופר, ארוזים בצבעים מפתים, ולכאורה אינם מזיקים: מסטיקים ללא סוכר הפכו עבור רבים - גברים ונשים, צעירים ומבוגרים - לתחליף לרעב, למרענן הפה, למרגיע מתחים ולמעין "תעסוקה לפה". אבל ככל שמעמיקים - כך מתברר שהלעיסה התכופה מסתירה תופעה רחבה בהרבה: הרגל שולי לכאורה שמתגלגל להתמכרות התנהגותית של ממש.

יעל (שם בדוי), בת 47 מחולון, מספרת בפתיחות כיצד התחילה ללעוס בגיל ילדות, ובמשך שנים מצאה בכך מפלט מרעב, בדידות, לחץ ואף ריח פה. בשיא - שני מארזים גדולים ביום. אבל כאשר הופיעו כאבי מפרקים בלסת, מיגרנות חוזרות, ובהמשך כאבי בטן חמורים - נפל האסימון. החולשה הגיעה דווקא בפסח, כאשר שבוע שלם ללא מסטיקים "החזיר את הבטן לחיים". בדיקה מהירה העלתה חשד לחשיפה לאספרטיים - ממתיק מלאכותי בעייתי - ומאז היא נגמלה.

ד״ר גלעד וסרמן, מומחה לרפואת הפה מאיכילוב, מאשר: מסטיקים ללא סוכר, בעיקר אלו שמכילים קסיליטול, אכן מסייעים בהגנה מפני עששת, מגבירים רוק, מסייעים נגד ריפלוקס, ואף נמצאו במחקרים כמשפרי ריכוז. עם זאת, הוא מדגיש: שימוש ממושך וללא גבול עלול לגרום לנזקים חמורים - החל מעומס על מפרקי הלסת, דרך כאבי ראש ומיגרנות, ועד להפרעות במערכת העיכול בשל בליעת אוויר וממתיקים מלאכותיים.

מתי מדובר בהרגל, ומתי בהתמכרות?

התמכרות למסטיקים אינה כימית - אלא התנהגותית. אך כמו כל התמכרות התנהגותית, הסכנה האמיתית היא בהיעדר שליטה. ד"ר וסרמן מבהיר: "כאשר היעדר מסטיק מעורר עצבנות, חוסר שקט או מצוקה - מדובר בהתמכרות. כשמסטיק הופך לתנאי הכרחי לתפקוד יומיומי - צריך לעצור ולהתבונן".

בדיוק כאן נכנס ההיבט הרוחני. חז"ל התייחסו רבות למושג "מידת ההרגל" - ההפיכה של מעשה מותר לפעולה שולטת באדם. במסכת אבות (ד', א') נכתב: "איזהו גיבור? הכובש את יצרו" - היכולת להניח את המסטיק בצד, לא כי אסור, אלא כי צריך גבול. על פי תורת המידות, מה שמתחיל ככלי - עלול להפוך לאדון. הרמב"ם במורה הנבוכים הזהיר מפני הרגלים מיותרים - אפילו בתזונה - וקבע כי עודף הוא השורש לכל חולי.

לא מסטיק אחד - אלא עשרות ביום

דלית, בת 53 מפתח תקווה, מדווחת על עשרות מסטיקים ביום, על קשר ישיר בין עישון ללעיסה, ועל הנזקים שהלכו והצטברו: מבוכה חברתית, נסיגת חניכיים, פגיעה בלסתות ואפילו הערות חד משמעיות מצד רופא השיניים: "את חייבת להפסיק". אך דלית מסרבת להיגמל לגמרי: "אני לא שותה, לא מעשנת - רק מסטיקים. זה ההרגל שלי".

פז, צעירה בת 20, החלה ללעוס כבר בגיל יסודי. למרות איסור גמור מצד האורתודנט - סירבה להפסיק. "זה מרגיע אותי, נותן לי טעם בפה. אפילו כשכואבות הלסתות - אני ממשיכה". לדבריה, ניסתה להיגמל - אך לא באמת רצתה.

מה עושים? מודעות, גבולות ותחליפים חכמים

ד"ר וסרמן ממליץ על גמילה הדרגתית, זיהוי הגורמים שמאחורי הצורך (ריח? רעב? מתח?), והפניית האנרגיה להרגלים בריאים יותר. הגבלה ל-10-20 דקות לעיסה, פעמיים ביום, תסייע להפיק את היתרונות - בלי לפגוע.

מסקנה: גם המסטיק הכשר, הזול, והנגיש - צריך להילעס במידה

כמו בכל תחום בתורה, גם כאן - המפתח הוא מידה. איזון. גבול. היכולת לומר: די. לא כל מה שמותר - בריא. לא כל מה שנגיש - רצוי. ולפעמים, דווקא ההפסקה הקטנה - כמו זו שקרתה בפסח - פותחת פתח לריפוי אמיתי.